שילוח מ - Zdunska Wola, גטו, פולין ל - Lodz, גטו, פולין ב- 25/08/1942

27,000 תושבים בערך התגוררו בזְדוּנְסקה ווֹלה (Zduńska Wola) עם פרוץ המלחמה, ובהם כֿ9,330 יהודים – כֿ34 אחוזים וחצי מאוכלוסיית העיר. בשנה הראשונה של המלחמה העבירו הגרמנים אל העיר כֿ3,000 יהודים מעיירות סמוכות ובהן שְיֶירָדז (Sieradz), פבְיאניצֶה (Pabianice), שאדֶק (Szadek), וִידָווה (Widawa), בורז'נין (Burzenin), קְלונובה (Klonowa) ומָיאצֶ'ביצה (Majaczewice). כך הפכה הקהילה היהודית בעיר לשנייה בגודלה בוורטגאו (אחרי לודז'). מראשית הכיבוש רדפו הגרמנים את היהודים, שלחו אותם לעבודות כפייה, הרעיבו ואף עינו אותם. גברים יהודים נשלחו למחנות לעבודה בכפייה באזור פוזנן [Poznań]): בלֶנצ'ין (Łęczyn), לובּון (Luboń), יוּניקוֹבו (Junikowo, לֶנצינגן [Lenzingen] ועוד. במאי–יוני 1940 הוקם בעיר גטו, שהפך לגטו סגור בסתיו של אותה שנה. הוקם גם יודנראט שבראשו הועמד ד"ר יעקב למברג (Yakov Lemberg), וכן הוקם "שירות סדר" או משטרה יהודית, שכללה 20 איש בפיקודו של אהרון פיק (Aharon Pik). ממסמכים שאספה הוועדה המחוזית לחקירת פשעי הנאצים בלודז' עולה שאיינזצקומנדו מס' 1, יחידה שסופחה ליחידת המבצעים המיוחדים איינזצגרופה 3, חנתה בזְדוּנְסקה ווֹלה. באמצע 1941, מושל העיר (Stadtkommissar) אלואיס ורסן (Alois Versen) מינה את וילהלם ביטל (Wilhelm Bittel) לנהל את הגטו. הרמן פונקה (Hermann Funke) עמד בראש השופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo), וריכרד הלמריך (Richard Helmrich) היה סגנו. ...