שמיעוטם הסתתרו ורובם השתייכו לאחת משתי קבוצות: 1. לפחות 662 יהודים[1] שוכנו על ידי הגרמנים ברח' יעקובה (Jakuba, רמברנדט [Rembrandt]) 16, ותפקידיהם היו להוציא מהגטו את חפצי המגורשים, לרוקן את סדנאות הגטו (ה"רסורטים"), ולהעביר הכל לתחנת הרכבת רדגסט (Radegast, ראדוגושץ' [Radogoszcz]), בגבולו הצפוני של הגטו.[2] 2. 605 יהודים[3] שוכנו ברח' לאגייווניצקה (Łagiewnicka, הנסיאטן [Hanseaten]) 36, בבניין שבו פעל בעבר בית החולים המרכזי של הגטו.[4] כעת הייתה בבניין סדנה לבניית בתים טרומיים (בהלפסהיימבאוטן [Behelfsheimbauten]), בבעלות חברת "קלטרבורן את סטנוורס" (Kelterborn & Stenvers). הייתה זו אחת מהסדנאות הספורות שעדיין פעלו בגטו בסתיו 1944, והיא הייתה מיועדת להעברה למחנה הריכוז קניגס ווסטרהאוזן (Königs Wusterhausen), שהיה מסונף למחנה הריכוז זקסנהאוזן (Sachsenhausen) שבפאתי ברלין. הנס ביבוב (Hans Biebow), ראש ההנהלה הגרמנית של גטו לודז', אמור היה להיות מנהל הסדנה במקום החדש.[5]
המפקח על עובדי הסדנה היה אהרון יעקובוביץ' (Aron Jakubowicz),[6] לשעבר מנהל המשרד הראשי של היודנראט, אחראי על סדנאות העבודה וסגנו של מרדכי חיים רומקובסקי ראש היודנראט (שעד אז כבר נרצח באושוויץ). היו בסדנה עובדים מיומנים, מנהלי סדנאות שנסגרו, אמנים ורופאים, וכן בני משפחותיהם. בימים שקדמו ליציאה מהגטו, כמה מעובדי הסדנה היו צריכים לרוקן אותה. תכולת הסדנה ודברי ערך שנלקחו מיהודי הגטו נשלחו לרייך, בעיקר לחברת דגוסה (Degussa) שבברלין.[7]
תאריך הגירוש של עובדי הסדנה נדחה כמה פעמים בגלל בעיות לוגיסטיות של הגרמנים.[8] יעקב פוזננסקי (Jakub Poznański), שהסתתר עם בני משפחתו אך היה מעודכן לגבי האירועים, תיאר ביומנו את המתנת היהודים ליציאתם מהגטו. ב־14 באוקטובר התפרסמה הודעה לגבי תאריך היציאה הסופי, ולמוחרת כתב פוזננסקי: "האנשים במחנה בלגיווניצקה 36 עדיין שרויים במתח רב. אתמול נאמר להם שמועד הפינוי הוא שבת, 21 באוקטובר, בשעה 8. ביום שישי הם צריכים לעבור רחצה. אינני מאמין במועד הזה כפי שלא האמנתי גם בקודם".[9] ב־19 באוקטובר הוא כתב ששמע יום לפני כן על קרון בתחנת הרכבת שעליו כתוב "אורניינבורג" (Oranienburg), והבין שהגירוש מתקרב. על היעד הוא כתב: "המעבר דרך המחנה באורניינבורג מסוכן מאוד". הוא גם כתב שהכתובת על המטענים לשילוח הייתה "קניגס ווסטרהאוזן".[10] מנשה וסרצוג (Wasercug או Vasertzug), שגם הוא הסתתר, כתב ביומנו ב־19 באוקטובר שעובדי הסדנה עסוקים בהכנות לקראת היציאה.[11] באותו יום הוא ביקר באתר הכינוס כדי להיפרד מכמה חברים, והיה עד לכך שביבוב הטריד מינית כמה נשים יהודיות.[12]...