בחודש מרס 1941 יצאו שלושה שילוחים מלודז' (Lodz/Litzmannstadt) אל כמה מחנות עבודה בתחומי הוורטלנד (Wartheland, ידוע גם כוורטגאו [Warthegau]): ב-26 בחודש גורשו 60 יהודים לדנציג (Danzig, Gdansk), ב-27 בחודש גורשו 59 יהודים לשטרשין פרנגשין (Straschin Prangeschin), וב-29 גורשו עוד 60 יהודים לשטרשין פרנגשין.
שילוחים אלו היו חלק מגל גירושים נמשך של יהודים מוורטלנד אל מחנות עבודה, גל שהחל ב-10 בדצמבר 1940. על השילוחים הללו החליטו כמה אישים ובהם ארתור גרייזר (Arthur Greiser), מושל הוורטלנד; פרידריך איבלהר (Friedrich Uebelhoer), מושל מחוז ליצמנשטט (Litzmannstadt, לודז'); הנס ביבוב (Hans Biebow), ראש מִנהל גטו לודז'; וארנסט קנדציה (Ernst Kendzia), ראש משרד העבודה בפוזן (Posen, פוזנן [Poznań]).
בדרך כלל אלו שגורשו מלודז' אל מחנות העבודה היו תושביו היהודיים של הגטו, אולם בשילוחים שיצאו במרס 1941 רוב המגורשים היו יהודים מנפת קונין (Konin) ששולחו ללודז' כשבועיים קודם לכן בשתי רכבות (ויש אומרים בשלוש). הם נאסרו במחנה המעבר פלוטוולשטראסה (Durchgangslager Flottwellstrasse), מפעל לשעבר ששכן לא הרחק מתחנת הרכבת קליסקה (Kaliska) – כ-2 ק"מ מן הגטו. במחנה חיפשו הגרמנים רכוש מוסתר בגופם ובמטעניהם של היהודים, ונערך בו גם מיון: רוב היהודים שגורשו במרס 1941 ממחוז קונין גורשו אל הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement) לאחר ששהו לילה אחד במחנה המעבר, והשאר כאמור גורשו למחנות העבודה שבתחומי הוורטלנד....
ארכיון
ביבליוגרפיה
רקע הסטורי
National Archives, USA, Alexandria (Virginia) T81 R286 FF2409651 copy YVA JM / 4184