שילוח מ - Zamosc, Zamosc, Lublin, פולין ל - Izbica, Krasnystaw, Lublin, פולין ב- 23/10/1942

העיר זָמושְץ' (Zamość), השוכנת כ־85 קילומטרים דרומית־מזרחית ללובלין (Lublin), נכבשה על ידי הגרמנים ב־13 בספטמבר 1939. כעבור שבועיים נכנס אליה הצבא האדום, וב־20 באוקטובר היא חזרה לשלטון הגרמנים.^[1] תחת שלטונם היא הפכה לבירת נפת זָמושְץ', במחוז לובלין שבגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך). ב־1939 היו בעיר בין 10,000 ל־12,000 יהודים,^[2] וכמה אלפים מהם עזבו עם הצבא האדום הנסוג.^[3] בהמשך הגיעו לעיר מגורשים יהודים ממקומות אחרים,^[4] כחלק מהמדיניות הנאצית להפוך שטחים גרמניים או שטחים שבשליטה גרמנית ל"נקיים מיהודים".^[5] בינואר 1940 מינו הגרמנים יודנרט שבראשו מייצ'יסלב גרפינקל. עד 1 במאי 1941 נדרשו כל היהודים לעבור לגטו בפרוור נובה אוסדה (Nowa Osada, "העיר החדשה"), שם הם חיו בתנאים קשים.

ב־14 באפריל 1942 הורתה מחלקת האוכלוסין והרווחה (Bevölkerungswesen und Fürsorge Abteilung) במנהל האזרחי בקרקוב (Krakow) לסניף בלובלין לדאוג לכך שחברי היודנרטים וארגוני העזרה העצמית היהודית באזור יגורשו אחרונים, כדי שיעזרו בביצוע הגירושים.^[6] אוסקר רייכוויין (Oskar Reichwein), פקיד בהנהלה של המינהל האזורי של זמושץ'—במחלקת האוכלוסין והרווחה—היה אחראי לגירושים אל זמושץ' וממנה. אחרי המלחמה הוא העיד שעל ההוראות שקיבל מלובלין היה חתום ריכרד טורק (Richard Turk), ושבאחת מהן נכתב שחברי המרכז לעזרה עצמית יהודית (Jüdische Selbsthilfe) יגורשו אחרונים.^[7]

באוקטובר, לאחר שרוב היהודים נשלחו למחנות ההשמדה בלז'ץ (Belzec) וסוביבור (Sobibor),^[8] נשארו בגטו כ־4,000 יהודים.^[9] הגטו צומצם, והיהודים הוכנסו לארבעה רחובות בחלק המערבי שלו....