ב־22 באוגוסט 1943 יצא שילוח של 2,000 יהודים מתחנת הרכבת של העיר פוזנן (Poznań, פוזן, [Posen]) אל אושוויץ–בירקנאו (Auschwitz-Birkenau). הם הובאו לתחנה ממחנות לעבודה בכפייה בפוזנן והסביבה, כנראה באותו יום. היהודים מהמחנות באזור, כגון לוקלנד (Luckland, לוקובו [Łukowo]), הובאו במשאיות; ואלה שהיו במחנות שבתוך פוזנן, למשל ברחובות קובילפולה (Kobylepole, גוטנברון [Gutenbrunn]) וסטרולצקה (Starołęcka, לואיזנהיים [Luisenheim]), הוצעדו לתחנה תחת שמירה של שוטרים גרמנים, שירו למוות לפחות באחד מהמגורשים כי לא צעד מספיק מהר. כמה יהודים ניסו לברוח בזמן חיסול המחנות, אך רק בודדים הצליחו.
אנשי ס"ס שמרו על קרונות הרכבת, שנסעה כ־12 שעות; סביר להניח שהאסירים הגיעו ליעדם באותו יום. טולה (מוסקל) קופיטו (Tola [Moskal] Kopyto), אחת מהשורדות, העידה שבמהלך הנסיעה נוספו לרכבת עוד קרונות עם נשים, ילדים וקשישים יהודים. הילדים היו כל כך צמאים שהם ליקקו את זיעת אמותיהם, ואמא אחת אפילו נתנה לבנה לשתות את השתן שלה. היו אנשים שמתו בקרונות, וכאשר נפתחו הדלתות בהגעת הרכבת לעיירה אושוויינצ'ים (Oświęcim, אושוויץ [Auschwitz]), כמה גופות נפלו לאדמה. ...