בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת גרמניה הנאצית לפולין, העיירה קְשֶשוב (Krzeszów) שבדרום–מזרח פולין ספגה הפצצות עזות, ובתים רבים של יהודים ופולנים עלו באש. אחרי תקופה קצרה שבה הוחזק האזור שבו נמצאת קְשֶשוב על ידי הצבא האדום, הוא עבר לשליטת גרמניה הנאצית. תחת הכיבוש הגרמני הייתה העיירה חלק מנפת (Landkreis) בילגוריי (Biłgoraj) שבמחוז לובלין (Lublin), במסגרת ישות מנהלית חדשה שהקימו הגרמנים: הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך).
בעיירה לא הוקם כנראה גטו רשמי, והיהודים הורשו להישאר בבתיהם – אלה מהם שעדיין עמדו על תילם אחרי ההפצצות. אבל בקיץ 1941 הוגבל חופש התנועה שלהם לתחומי העיירה בלבד, הוטל עליהם עוצר, והתקשורת עם פולנים מקומיים נאסרה. כתוצאה מכך הוגבל מאוד המידע שהגיע אליהם על גורל היהודים בעיירות אחרות. יהודי העיירה נשלחו לעבודות כפייה במקומות שונים, לרבות למחנה העבודה בֶּלזֶ'ץ (Bełżec) (בֶּלזֶ'ץ פעל בשנת 1940 כמחנה לעבודות כפייה ונסגר בסתיו אותה שנה. הקמת מחנה ההשמדה בֶּלזֶ'ץ החלה בנובמבר 1941). שגרת היומיום של יהודי קְשֶשוב הייתה מסוכנת מאוד. על אף שלא הייתה תחנת גסטפו בעיירה, אנשי גסטפו מבילגוריי הגיעו מפעם לפעם לעיירה ורצחו יהודים יחידים באופן אקראי ובאמתלות שונות. מצב זה נמשך עד 2 בנובמבר 1942, כאשר הקהילה היהודית של קְשֶשוב רוכזה לקראת הגירוש....