מתוך כ-206,000 יהודים שחיו בגטו לודז' (Łódź, ליצמנשטט [Litzmannstadt]) במהלך השואה, נותרו בו באחד באוגוסט 1944 רק 68,516: 40,023 נשים וילדות ו־28,493 גברים וילדים.[1] בחיסולו של הגטו במהלך חודש אוגוסט גורשו כמעט כולם לאושוויץ.
למרות המחקר הרב בנושא, אין בידינו פרטים מלאים ומדויקים של הגירושים ההמוניים במהלך חיסול הגטו, שנמשך אולי עד תחילת ספטמבר. תבוסתה המתקרבת של גרמניה הנאצית, יחד עם חוסר הסדר ששרר בגטו בחודשים האחרונים לקיומו, השפיעו על התיעוד שניהלו הן הנאצים והן היהודים.[2] המחלקה הסטטיסטית ביודנראט אומנם ניהלה רישומים עד 21 באוגוסט, אך תיעוד הגירושים הראשונים באותו חודש נעשה בדיעבד, מרשימות שנכתבו בתאריכים 18–21 באוגוסט על גירושים שהתבצעו בתאריכים 7–11 ו־13 באוגוסט, ובהם 12,400 מגורשים.[3] מן המחקר שלנו עולה כי שני השילוחים הראשונים יצאו כנראה בארבעה ובחמישה באוגוסט, ולא ברור אם המחלקה הסטטיסטית רשמה תאריכי גירוש שגויים בטעות או בכוונה.[4]
בשניים באוגוסט זימן הנס בּיבּוֹב (Hans Biebow), ראש המִנהל הגרמני (Gettoverwaltung) של גטו לודז', את המְנַהלים היהודים של סדנאות החייטים והמתכות בגטו למשרדו. היו שם גם אוטו ברדפיש (Otto Bradfisch), שהיה ראש הגסטפו וראש העיר, ואחרים. אחרי דיון עם היהודים החליט אריך צ'רנולה (Erich Czarnulla), סגנו של בּיבּוֹב, שהגירוש הראשון יכלול את העובדים בסדנאות החייטים 1 ו־2 מרחוב לגיבְניצקה (Łagiewnicka, הנזֶאטֶנשְטראסה [Hanseatenstrasse]) 45, וממרכז החייטים ברחוב לגיבְניצקה 34/36. הוחלט שהם יגורשו עם משפחותיהם למוחרת, שלושה באוגוסט, בשני שילוחים שיכילו 5,000 יהודים כל אחד.[5] בשילוחים הבאים, בארבעה ובחמישה באוגוסט, יהיו יהודים מסדנאות חייטים אחרות. תהיה הפסקה ביום ראשון, שישה באוגוסט, והגירושים יתחדשו בשבעה באוגוסט, עם יהודים מסדנאות המתכת 1 ו־2.[6]...