Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Lea Ilze (Singer) Rakhman, born in Bohumin, Czechoslovakia in 1926, regarding her experiences in the Lodz Ghetto, in Auschwitz camp and in labor camps in Hamburg and Bergen-Belsen

Testimony
null
null
null
null
היום יום ראשון. י"ד. י"א בשבט תשע"ד. 12 לינואר 2014.
ד"ר מיכל אונגר ושרה רוזן מראיינות את
גברת לאה. אלזה מהבית. רחמן לבית זינגר.
בביתה בקיבוץ נאות מרדכי.
גברת רחמן. ילידת העיר בוהומין. מחוז מוראביה.
צ'כיה. מתאריך 12 לאפריל 1926.
הריאיון הוא מטעם יד ושם.
בוקר טוב לאה.
בוקר טוב.
לאה. את יודעת.
כשרק פגשנו אותך בבוקר ושאלנו לשמך.
איך היה בבית ואיך היום.
את סיפרת לנו שיש לך עוד שם אחד ש.
‮באנגלית אומרים את זה ‭nickname‬. ש. ש.‬
שנוהגים לקרוא לך כאן ב. בנאות מרדכי.
את יכולה להגיד לנו איך קוראים לך החברים?
החברים קוראים שמודלה.
שמודלה?
כן.
מאיפה זה בא השם הזה?
השם הזה. כשאני הצגתי לפני בעלי בפראג.
אצל השליח שלנו.
שקוראים לי אלזה זינגר.
אז הוא אמר: "אצלי לא.
אצלי תהיי שמודלה".
ואז ב. בפראג הציגו פעם ראשונה את השלגיה ו-7 הגמדים.
ולקטן ביותר קראו שמודלה.
אז זה נשאר לי עד היום.
אז זה שם חיבה מאוד.
כן.
זה ה. הקטן שבגמדים.
ה. כן. נכון. נכון.
אז באמת בואי נ. בואי. אה.
נתחיל. אה. מפראג.
בואי נתחיל מאלזה. לאה היום.
ש. שנולדה בעיר בוהומין.
כן.
ובואי תספרי לי.
איפה נולדת בבוהומין? את זוכרת איפה גרתם?
אני לא זוכרת.
אוקיי.
אני זוכרת שהייתי שמה עד גיל 6.
נדמה לי כיתה א' עשיתי בבוהומין.
ואז אבא קיבל עבודה בפראג.
ויום אחד הוא לקח את אימא ואת אחי ואותי.
ועברת.
ועברנו לפראג.
איפה?
על יד. ב. בקריה על יד פראג.
איפה בפראג? את זוכרת את. איפה גרתם בפראג?
‮כן. זה קל. קוראים לזה עד היום ‭Roztoky u Prahy‬.‬
זה עיר קטנה. זה פרוור של.
של פראג?
זה לא עיר. זה פשוט ירק. ירק. ירק. זה בטבע.
מה זה אומר? זה אומר שאיך נראה הבית שלכם בכזה מקום?
כן?
איך נראה הבית שלכם? מה זה אומר?
הבית שלנו לא היה כל כך שלנו.
אבל לאבא היו זוג. אה. מבוגרים.
שזה היה בית ק. אה. קיץ שלהם.
והם נורא רצו שמישהו יגור שם כשהם כבר לא משתמשים בו.
אז אבא קיבל אותו לשימוש. ושמה גרנו.
אתם שילמתם על זה שכר דירה?
לא.
מ-המ.
התחזוקה של הגינה ושל הבית.
ואבא התחיל לעבוד בכל מיני עיתונים.
תכף נדבר על אבא. בואי רגע אחד ניזכר.
כן. אז נו.
בבית שלך. את זוכרת.
פשוט מצבנו הכלכלי אז לא היה מזהיר.
אז גרנו שמה וזה היה מקום נפלא.
זה היה. מה היה נפלא במקום בשביל. אה.
אה.
לאה הקטנה? אז אלזה.
זה היה ב. עמ. עמק.
שמ-2 הצדדים היו הרים עם ירק. ואצלנו ב.
בתוך העמק היה.
אה. נו.
פטי. איך קוראים לזה?
נחל?
נחל היה?
נחל קטן. אבל איפה שאנחנו אספנו.
אה. כל מיני סרטנים וכל מיני. היה לנו.
טוב?
טבע מו. מושלם.
היה לכם בית גדול שם?
אה. ב. וילה די נחמדה. כן. עם 2 קומות.
ולאחי היה למעלה.
למעלה הייתה לו עוד מנזלדה. כמו שקראו לזה.
מה זה. עליית גג?
עליית גג. כן. ש.
אז.
שמה הוא עסק בכל מיני מכשירי רדיו.
ואני הייתי הקטנה בבית.
אז הלכתי לבית ספר ברוסטוקי.
אז מי.
יהודייה היחידה בכיתה כמובן.
אז מי באמת. מה אנחנו מבינים ממה שאת אומרת?
שזאת הייתה שכונה לא יהודית.
שהשכנים היו לא יהודים?
הי. היו שם כמה משפחות יהודיות בקירבה שלנו.
מ-המ.
אנשים. אה. במעמד ג.
די גבוה. שהיו להם גם שם בתים וגם בפראג בתים.
מ-המ.
אבל לנו היה בית.
השכנים שלכם ב. ל.
לבית שלכם. היו יהודים?
היו לא יהודים? מי הם היו?
לא יהודים. ואנחנו אף פעם לא הרגשנו ברוסטוקי איזה עוינות.
זה באמת מה שרציתי לשאול.
אני רק יודעת.
איך היו היחסים שלכם עם ה.
אני הייתי מאוד פופולרית.
כי אני קיבלתי את כל מחלות הילדים ראשונה.
ואז סגרו. בגלל כל מחלה סגרו את בית הספר לכמה שבועות.
בירכו אותך.
סקרלטינה ודיפטריה ו.
כן.
מה זה. כ. כל היה. אה.
בזכותך היה להם הרבה חופש.
כן. והילדים מאוד אהבו את ה. את ה.
את התקופות האלה.
פעולה הזו.
כן. אבל אני מבינה מהדברים שלך ש.
היות ואמרת שלא הייתה עוינות.
שהיו לכם. אה.
איזה מערכת יחסים עם השכנים שלכם?
טובים מאוד. טובים מאוד.
כשאת אומרת טובים. למה את מתכוונת?
הילדים שיחקו זה עם זה?
ההורים ביקרו אחד את השני? איך זה היה?
ה. ההורים לא כל כך ביקרו אחד עם זה.
אוקיי.
אבל אצלנו היה בית מלא מלא.
תמיד בשבתות באו כל השותפים של אבא שלי מפראג
. החוצה מהעיר.
מ-המ.
כמו שהיום בורחים מפריז ומלונדון.
ככה ברחו אז כבר מפראג.
תראי.
אצלנו היה. היינו בחוץ.
כן. תראי. את.
את סיפרת על הבית ואת.
ואנחנו כבר כמעט נכ.
בעצם נכנסנו אלייך הביתה.
כן.
אז בואי באמת ניכנס בדלת הראשית ובואי נכיר את המשפחה שלך.
אהה. בואי ס.
דווקא אני אתחיל מאימא.
מי זאת הייתה אימא?
איך קראו לאימא?
אימא קראו גרטה.
את יודעת מתי היא נולדה בערך. ככה?
אה.
בת כמה היא הייתה?
אני קיבלתי.
באיזה שנה?
אני קיבלתי לא מזמן רק.
אני לא זוכרת את הי.
אה. את הימי הולדת שלה.
מ-המ. מ-המ.
גם של אבא לא.
אה. ג. אימא גרטה.
מאין היא? איפה היא נולדה?
היא ג. מ. מפרידק.
2 ההורים שלי הם מפרידק. זה לא רחוק מבוהומין.
מ-המ. מ-המ. אימא.
היו לה איזה שנים של. של השכלה?
היא. היא הייתה בבית ספר?
גם זה אני לא יודעת בדיוק.
את לא יודעת.
אימא הייתה אי.
אימא מאוד יפה. מאוד מקובלת בחברה.
מ-המ.
ואבא היה אינטלקטואל.
מ-המ.
אז אני לא יודעת.
אימא ניהלה את הבית שלנו.
היא לא עבדה בחוץ.
הייתה לה עזרה בבית?
הייתה לנו אפילו עזרה בבית.
עזרה במה? מה עזרו לה?
אה. למשל.
פעם בשבוע היה כבי.
יום כביסה במרתף.
ככה. ככה. ככה.
ובכלל. היא גם גרה אצלנו זמן מה. כל עוד שהיה.
הכובסת?
מקום בשבילה.
הכובסת?
כן. היא גם עזרה לאימא. בחורה צעירה.
שאפילו פעם לקחה אותי לסוף
שבוע למשפחה שלה. די רחוק מפראג.
מ-המ. מ-המ.
ששמה ביליתי שבת אצלה.
מ-המ.
היו יחסים טובים. והיא נא.
נאלצה לעזוב כשדודה שלי עם
סבתא שלי הגיעו אלינו לגור בפראג.
מסיבות זה כבר קשור ב. בכניסת הגרמנים לפראג.
ואנחנו עוד נגיע לשם.
כן. אבל אז פשוט. אה.
מ-המ.
היא הייתה צריכה לעזוב. כי הבית ל.
כן.
התמלא.
כן.
באיזו שפה דיברתם בבית?
באיזו שפה דיברתם?
זה קצת פרובלמטי. אנחנו.
הילדים. דיברנו צ'כית. אימא אף פעם לא למדה צ'כית.
כי באזור פרידק כל היהודים דיברו גרמנית.
ואימא תמיד ערבבה את ה.
את הש. את השפות.
אז אנחנו דיברנו גם גרמנית וגם צ'כית.
מ-המ.
קשה לי היום להגיד מה בעצם שפת האם שלי.
מ-המ.
אם צ'כית או גרמנית.
את הזכרת. את רוצה עוד משהו?
אה. ומה. איך באה לידי ביטוי היהדות שלכם?
היהדות.
היהדות?
אני מבינה שלא הייתם משפחה דתית.
לא היינו משפחה דתית.
אבל אבא היה תמיד קשור ב.
ביהודים ובקהילה היהודית.
גם בבוהומין וגם בפראג.
חגגנו חגים. אבל בצורה מאוד מאו. אנחנו.
כשאני אמרתי את המה נשתנה.
אז היה לי ספר תרגום על הברכיים.
מ-המ. אוקיי. כלומר מהדברים שלך אני מבינה שנהגתם ל.
לקיים את. אה. את החגים.
למשל. עכשיו את מציינת שעשיתם ליל סדר.
ליל סדר אנחנו.
אבא.
עשינו בבית ו.
אבא. אבא ניהל אותו?
אבא ניהל אותו בצורה קצת ככה הומוריסטית. הייתי אומרת.
ולמשל ביום כיפור.
אימא באה מבית הרבה יותר. אה.
מסורתי. אז את אימא הב. הבאנו.
אבא הביא אותה ברכבת לפראג. לבית כנסת.
היא בילתה אצל אחותה בפראג. ואחרי.
אנחנו לפעמים אפילו נסענו אליה עם.
אה. תפוח וציפורן.
כן?
לבית כנסת. להביא אותה הביתה.
מ-המ.
אבל בבית אנחנו.
היה לנו אוכל מוכן.
אממ. כן.
כן.
היא דאגה לנו.
אבא דיבר. אה. עברית? אבא.
עברית? לא.
לא?
אבא דיבר צ'כית וגרמנית.
ויידיש הוא ידע?
יידיש. יידיש.
לא.
לא?
יידיש אצלנו בכלל. אה.
לא. לא הכרנו יידיש.
הבנתי.
מ. מאחר ואת.
מדברים על אבא ונכ. אה.
אנחנו מתחילים עכשיו להכיר את אבא.
בואי תגידי לנו איך קראו לאבא.
אוסקר.
אוסקר זה היה השם שלו?
כן.
ואת אולי זוכרת באיזה שנה נולד אבא?
אני לא זוכרת.
אנחנו קיבלנו רק לא מזמן את התע. תעודות לידה שלהם.
אבל זה אצל פטי בבית. אני לא זוכרת.
תראי. את ציינת שאבא היה אינטלקטואל.
בואי. אה. קצת תסבירי. תפרטי.
כשאת אומרת אינטלקטואל. מאיזה בחינה?
למה את מתכוונת?
תראי. אני קיבלתי. אני לא יודעת מה הקשר שלך עם סשה פויכרט.
סשה פויכרט הכניס לאינטל.
לוויקיפדיה את קורות חיים של אבא שלי.
על כל הדברים שאנחנו שנינו.
לא האח שלי ולא אני. לא ידענו עליהם.
שמה זה מתחיל מאבא שהוא נולד. עד שנפרדנו באושוויץ.
נודעו לנו שמה דברים שבאמת לא ידענו.
שאבא. י. ידענו שאבא היה במלחמת. אה.
במלחמה הראשונה קצין בצבא ה. של הקיסר.
ושהוא כתב מחזות כבר אז ש.
בוויקיפדיה כתוב יום-יום מתי
הציגו הצגה של אבא. מתחת שם זינגר.
שאבא למד משפטים בווינה.
זה ידענו. אבל ככה לא.
זה לא היה כל כך במודעות שלנו.
זאת אומרת שאם אנחנו אוספים את המידע הזה שאת עכשיו מספרת.
אם אנחנו אוספים את המידע הזאת.
אם אנחנו מס. הזה.
בעצם מה שאנחנו מבינים.
שאבא היה משפטן במקצועו.
אבל הוא גם היה מחזאי.
כי הוא כתב. אה. מחזות.
כן.
וגם היה עיתונאי. כלומר.
נכון.
כי הוא גם ידע.
זה אנחנו. קצת לפני כן את אמרת.
כן.
אז את סיפרת שאבא כתב מחזות. את זוכרת?
את יכולה לשים את האצבע על אחד המחזות שאבא כתב?
כן. אפילו יש לי אותו.
אז בואי תגידי את השם בבקשה.
יש לי.
יצא לך לראות את המחזה?
לא.
לא?
כי אבא כתב אותו.
אלדד או פטי.
לא.
אני הכנתי את זה על המיטה שלי. נדמה לי.
כן. אבל.
הספר הקטן.
לאה. אנחנו.
אבא כתב אותו ב-35'.
ואימא עזרה לו בכתיבת הזה. ב. ב.
במכונת כתיבה פשוטה כזאת אז.
ואני זוכרת דבר אחד.
שהציגו אותו בפראג.
את אומרת הציגו אותו ואת מדברת על מחזה.
בואי תגידי לנו את שם המחזה.
‮‭Herrn der Welt‬.‬
‮‭Herrn der Welt‬. ת.‬
תתרגמי לי את זה בבקשה. לשמוע את העולם?
אדוני העולם.
הא. אדוני העולם.
זה כמובן אנטי. אנטי נאצי.
כן.
ובשנת. כשאנחנו עוד היינו ב.
לפני המלחמה. הציגו אותו בפראג ב. בבמה היהודית.
ואני זוכרת דבר שאולי קצת מצחיק.
אבל הוא ישנו בתוכי.
שאבא נסע עם אימא להצגת הפרמיירה לפראג.
אנחנו נשארנו עם אחי בבית.
ואבא בבוקר הראה לנו שהוא קיבל זר גדול של.
אה. הדס.
נו. איך קוראים לזה?
עלי דפנה.
עלי. דפנה.
מה ש.
עלי דפנה.
עלי דפנה?
עלי דפנה.
אה. עלי דפנה.
זה מסמן ניצחון.
וס. סרט גדול על זה.
זה טוי טוי טוי.
וה. הזר הזה היה אצלנו עומד על עליית הגג.
וכל פעם כשאימא בישלה משהו שהיה צריך עלי דפנה.
אז הוא שלח אותנו למעלה להוציא לה כמה עלים.
אלזה. אני רוצה לשאול אותך על זה משהו.
על ה. על ההצגה הזאת.
המחזה הזה שאבא כתב.
ואת ציינת שזה ב-35'.
אנחנו יודעים ש-35' זה כבר.
הנאציזם היו. ה.
הנאצים היו בשלטון.
כבר להיטלר היה כוח.
היו הדים בכל אירופה של התנועה הנאצית.
זה משפיע משהו עליכם?
אה. אבא מפחד?
אבא ירא? ה. אימא חוששת?
זה. ז. איך זה משפיע עליכם?
לא. אז. אז זה לא השפיע.
וגם היה צריך קצת הרבה אומץ לעש. אז עדיין לא?
אז אני בכל אופן לא הבנתי.
הייתי צעירה יותר.
אולי אחי כן.
לא דיברנו על זה אף פעם.
רק. אנחנו עוד מעט נמשיך ונדבר על אבא.
אבל אולי כדאי.
כדי להשלים את התמונה לפני שנרחיב על אבא.
בואי נדב. ננציח גם את אח שלך.
אח שלך עוד בחיים?
לא.
לא. אז אנח.
הוא נפטר לפני שנה.
אז אנחנו בכלל ננציח אותו.
אח שלך. באיזה שנה נולד?
ב-21'.
מבוגר ממך ב.
לא. ב-22'.
זאת אומרת.
בעלי נולד ב-21'.
ב-4 שנים. אה. מבוגר.
הבדל. כן.
מה שמו היה?
ארווין.
ארווין. והוא היה האח הגדול. אה. שלך?
כן.
אז אנחנו נחזור עכשיו לאבא.
לא. ארווין. בואו. אה. נשאל.
אה. כמה שאלות על ארווין.
אהה. ארווין. אה. הוא. הוא היה.
הוא שמר עלייך כשאת היית. אה. צעירה?
הייתה לו איזה תפקיד של אחריות.
אה. לקחת עלייך איזשהי חסות.
אה. לא.
או משהו כזה?
הוא היה בדרך שלו ואני עם החברים שלי.
אבל הוא היה כבר בתנועה בפראג.
ב. אה. בתנועה יהודית.
מ-המ. איזה תנועת נוער?
אני לא זוכרת.
אני חושבת שזה היה מכבי הצעיר.
כן.
והייתה גם. אה. תקופה שההורים. בעיקר אבא.
כשהתחילו הבעיות עם הנאצים בבתי ספר וכל זה.
אבא עשה את כל המאמצים לשלוח את שנינו לישראל.
לפלשתינה כמובן. ואנחנו לא הסכמנו.
מ-המ.
"אתם תבואו איתנו. אז אנחנו ניסע.
אבל אנחנו לבד לא ניסע".
מ-המ.
וזהו. נשארנו.
במ. במה באה הציונות לביטוי בבית?
איך. איך. אה. מתי זה התחיל.
אצל אבא. הציונות?
אצל אבא זה התחיל עוד לפני שנולדנו.
הוא הלך בכיוון הזה כנראה כל הזמן.
כי הוא היה תמיד מעורב בזה.
חיפש את העיתונות. שהיא הייתה.
אה. טובה לקראת היהודים.
ואנחנו הרגשנו שאנחנו יום אחד ניסע איתם ל.
לפלשתינה. למרות זה שהיה לנו טוב בצ'כיה.
והוא בכלל אחר כך.
כשהוא עבר ל. לעיתונות.
ובעיקר כשהוא נכנס לעיתון ה.
של ה. של הקהילה היהודית.
קוראים לזה יד.
‮‭Judisches Nachrichten blad‬ שהיה‬
כתוב חצי גרמנית-חצי צ'כית.
יש לי אפילו כמה דפים משם.
מה היה התפקיד שלו? הוא היה כתב מן השורה?
הוא היה העורך הראשי.
אבל זה אנחנו כבר בתקופה של הנאצים.
[כך במקור] לאה.
בבקשה. דיברת. אה.
לפני ההפסקה על
העובדה שהוא היה עורך העיתון של הקהילה היהודית.
כן.
זה כבר היה ב-1939.
אני לא זוכרת בדיוק.
אני יכולה לחפש את העיתון.
בסדר. זה לא כל כך חשוב.
כן.
אה. אה. הוא עבד בעוד משהו?
הוא עבד לפני זה?
מה. מה הוא עשה? במה הוא עסק לפרנסתו?
הוא. הוא עבד בכל מיני עיתונים.
אחד קראו לו אובזה.
זה אני זוכרת.
אבל זה היה גם כן.
מה המשמעות של השם?
איזה עיתון שהיה שייך ל. ליהודים.
והוא. אה. עבד גם בעיתונים.
אה. צ'כיים פשוט.
כן.
איפה שהוא מצא. הוא היה מאוד עסוק בזה.
כן.
ב. ברגע שהוא עבד.
כשנכנסו הגרמנים לצ'כיה. אז הוא בכלל היה.
אני יכולה רק להגיד לכם.
הייתה תקופה שהוא פעם
בשבועיים היה צריך ללכת לגסטפו לעשות את ה.
את ה. להראות ל. לה.
אה. ל. נו. איך קוראים לו?
צנזורה?
אה. כן. אבל איך קוראים לו.
זה שתלינו אותו? בורחים לי מילים.
אייכמן.
אצל אייכמן. בדיקה. צנזורה.
ואנחנו בבית ישבנו ורעדנו אם הוא יחזור בכלל הביתה או לא.
אני זוכרת סצנה שהוא הרבה שעות לא הגיע ל.
לרוסטוקי הביתה. וכשהוא.
ואימא הייתה חצי משוגעת מזה שהוא לא הגיע.
ואז כשהוא הגיע סוף סוף.
אז במקום לשמוח.
אז היא התחילה להרביץ לו.
אני רואה איזה לפניי היום.
מרוב התרגשות שהוא.
י. ידענו שהוא בגסטפו.
זה היה יום קדוש בשביל. בשביל הגרמנים.
שהוא צריך להופיע.
אבל זה היה כבר בזמן ממש. אה.
היה עוד משהו שהוא התפרנס ממנו. חוץ מכתיבת עיתונים?
היה עוד משהו שהוא התפרנס ממנו?
הוא היה פעיל בקהילה היהודית כל הזמן.
אבל פעילות הזאת הייתה פעילות עם שכר בצידה?
אני. זה אני לא יכולה להגיד לך.
מאיפה הוא האכיל אותנו. לא התעניינתי בזה.
את אמרת שהייתה לו השכלה משפטית.
כן.
את אמרת שהוא למד ב.
אף פעם לא עבד בתור משפטן. אף פעם לא.
מ-המ.
כנראה מספיק מוקדם התברר לו שזה לא הכיוון שהוא.
הם היו 7 אחים אצלו במשפחה.
וכולם למדו משפטים. אחד בפראג.
אחד בווינה. זה כנראה סבא דרש.
מ-המ.
זה היה שייך לטון הנכון.
לא היה איזה רופא.
אה. לא.
חוץ מעורך דין?
היה. היה אחד רק רוקח.
אני צוחקת. אני צוחקת.
יהודי צריך רופא במשפחה.
כן.
ועורך דין במשפחה.
כן.
כן.
ו. זאת אומרת שעיקר הפרנסה שלו הייתה מעבודה ב.
עיתונאי.
עיתונאית ועבודה בתוך הקהילה היהודית.
כן.
וזאת הייתה גם הפרנסה?
כן.
הבנתי.
מי שעובד בעיתו. ב.
בעיתונאות. מטבע הדברים. אנשים מהסוג הזה.
יש להם איזה חוג מכרים.
חוג חברים שאיתם הוא נפגש.
אה. יכול להיות שהבית.
את זוכרת שהבית שלך היה מין אבן שואבת לאנשים כותבים?
אולי לאנשי ספר. ל.
לאנשים. לאיזשהו מיליה מסוים.
כן.
שהיו באים אליכם הביתה?
בהחלט.
את זוכרת?
אני בהחלט.
את יכולה לפרט על זה קצת?
אני בהחלט זוכרת את זה.
אבל אני לא זוכרת על מה הם דיברו.
א. אבל את זוכרת מי בא אליכם הביתה?
כן. אבל שמות אני לא אוכל לתת לך.
את לא זוכרת את השמות?
לא. לא זוכרת.
לפחות.
לא זוכרת ש. שמות.
אלה אנשים שאחר כך המשיכו איתכם גם בגטו. חלק מהם?
לא. הם לא הלכו איתנו לגטו.
הם כולם היו יהודים?
כן. כי אנחנו הלכנו לגטו בצורה לגמרי מפתיעה.
טוב. זה תספרי לנו עוד מעט.
והייתי רוצה להרחיב עוד קצת על אבא.
דווקא בתקופה הזאת של ה. אה. מחזות.
חוץ מהמחזה הזה שהוא כתב.
יש עוד מחזות שאבא כתב?
הוא כתב רבו. אה. רבים.
כי זה מה שכתוב אצל. בוויקיפדיה.
אבל אני זוכרת רק את המחזה הזה.
וזה היה לנו בבית.
וזה. אה.
אח של אבא לקח את זה ללונדון.
וזה לא חזר אלינו.
והבת של אחי.
שחיה בלונדון. מצאה את זה איפשהו והדפיסה לנו את זה.
זה מה שיש לי פה.
כן. אנחנו מדברים בעצם על איזה שנה?
על 1935 או מתקדמים כבר בשנה ל-38'?
על איזה שנה אנחנו מדברים עכשיו?
על ה. ה.
על המחזה. אנחנו מדברים על איזה שנה?
אני לא זוכרת.
לא זוכרת בדיוק.
בתקופה הזאת.
אני רק יודעת שזה.
זה. זה אני זוכרת.
כאשר אנחנו מתקדמים עם השנים.
גם את נהיית ילדה כבר קצת יותר בוגרת.
אבל גם באירופה העניינים מתחממים. הלאומנות גוברת.
איך את מרגישה שזה משפיע אצלכם.
על אבא. על העבודה של אבא?
את זוכרת משהו מה. אה.
אטמוספירה סביבכם בשנים האלה?
אה. אני זוכרת.
משהו משתנה?
בטח שהשתנה.
בואי.
אנחנו למשל ב.
בבית כבר בערב לא יכולנו לצאת מהבית.
ואז כמה. אה.
כמה חברים היהודים שהיו חיים ברוסטוקי.
אה. התרכזו תמיד באחת המשפחות.
אפילו ישנו שמה וליום מחרת.
כי היה עוצר.
אסור היה לנו בערב לצאת.
מ-המ.
אז. אה. הסתדרנו עם זה.
לא שזה היה. אה.
כיף הכי גדול. אבל הסתדרנו עם זה.
וחיינו עד ל. עד לרגע.
וזה היה כבר תקופה ששלחו למחנות. אפילו מפראג.
ואנחנו ידענו שאבא נלחם על כל.
כל בן אדם שהיה כאילו בתור.
אני חושבת שהטרנספורטים הלכו לפי. אה.
אה. אנשים שבאו מקרפטו רוסיה.
היו הראשונים שהלכו.
ואחר כך הלכו רופאים ו.
ואדבוקטים וזה. אנחנו היינו הטרנספורט השלישי.
וזה היה מעורב ו.
אבל את יודעת מה מפליא אותי בסיפור שלך?
משהו מאוד מסקרן אותי.
את מספרת על. על תקופה של רדיפות.
על עוצר. על פחד ללכת ברחובות.
אני מניחה שגם ביום לא היה כל כך נעים ללכת.
אני צודקת?
לא. תראי. ב. ביום אני כבר לא.
לא למדתי בבית ספר.
נסעתי כל יום לפראג ללמוד תפירה.
היה מפחיד?
ובערב חזרתי הביתה לתוך העוצר הזה.
אז בתקופה הזאת.
העיתון עדיין המשיך לפעול?
כן.
הלוא זה עיתון יהודי.
כן. כן.
איפשרו לעיתון הזה עדיין.
כן.
להמשיך לפעול?
כן.
אולי. אה. אולי את יכולה לספר לנו.
את היום של כניסת הגרמנים לפראג.
האם הרגשת משהו?
האם היית עדה?
הרגשת שיש משהו כנגד היהודים?
או שהרגשת כ. אה.
צ'כית שנכב. צ'כיה נכבשה. צ'כוסלובקיה נכבשה.
ואת היית חלק מהצ'כים.
או שכבר הרגשת.
או ידעת. מה פירוש הדבר בשבילך כיהודייה?
את זוכרת את הכניסה שלהם?
אה. כ. אני אגיד לך משהו.
ויכול להיות שזה לגמרי מצד אחר.
אחי א. אהב להתעסק עם
כל מיני מכשירי רדיו קטנים. והוא בנה.
בזמן שכבר אסור היה לנו להחזיק. אה.
רדיו בבית. כי זה היה אחד האיסורים הראשונים.
הוא בנה למעלה.
בתוך העליית גג. בנה. אה.
קראו לזה אז קריסטל כוך.
רדיו קטן שאפשר היה לקלוט כל מיני תחנות.
משם אנחנו יכולנו לשמוע מה שקורה באמת.
אחרת אני. אבא לא סיפר לנו על זה.
אנחנו ידענו באיזה מצב אבא חוזר הביתה.
ושיש לו הרבה צרות.
שהוא יכול. לא. אה.
לא לשלוח מישהו ל.
לטרנספורט או שהוא יכול להציל את מישהו עוד חודשיים בפראג.
ו. וזהו.
ו. אבל אנחנו לא.
לא עסקנו בזה. לא אחי ולא אני.
יכול להיות שאילו אחי היה היום בחיים הוא היה
יכול עוד לספר לכם.
כי אני הפניתי אותו לסשה פויכרט.
כן.
א. אותי סשה פו. אה.
מצא דרך יד ושם אני חושבת.
כן.
ואני אמרתי. אני לא זוכרת ואני.
אני עסוקה עם בניית משפחה.
ובאמת היו לי לא מעט צרות.
אז. אה. לא הייתי בתוך זה.
אני לא הרגשתי את הדברים.
חוץ ממה ש. מה שהיה על ידי.
את אמרת לפני כמה דקות שאת נסעת ללמוד תפירה בפראג.
כן.
איך זה פתאום? מה קרה?
הרי לא למדת קודם בפראג.
לא. אני למדתי תפירה אצל.
אצל תופרת פרטית.
שהיא הייתה במקרה ה.
התופרת של דודה שלי שמה. כן?
אבל מתי למדת תפירה?
מתי נסעת ללמוד מבית ספר.
מתי התחלת לנסוע.
מ-39' עד 41'.
כשהלכנו למחנות. כשנסענו ללודז'.
האם הפסקת ללמוד אז?
האם הפסקת ללמוד אח. בתיכון? בת כמה היית אז?
אני בכלל לא הגעתי לתיכון.
אז תספרי למה.
למה? כי לא נתנו ליהודים כבר ללכת לבית ספר.
את זה את צריכה להגיד לנו. כי אנחנו לא יודעים.
את צריכה לספר לנו. במה זה התבטא מבחינתכם בבית?
מבחינת החיים שלך. איך זה בא לידי ביטוי. הכיבוש הגרמני?
טוב. זה. זה אחד התופעות.
שאחי נסע ללמוד.
אה. משהו טכנולוגי בפראג.
שאבא סידר לו מקום איפה אפשר ללמוד.
זה היה בפיליפס. דרך אגב.
ואני נסעתי ללמוד תפירה.
שאני אהבתי לעשות. לתפור לי
בובות ולכל מיני זה. זה היה הכיוון.
וזה אפשר היה לסדר באופן פרטי.
ועשיתי את זה. נסעתי.
גם התפרנסת. התפרנסת מזה?
זאת אומרת. מכרת משהו או שזה רק עיסוק?
לא. לא. לא התפרנסתי.
הייתי תלמידה אצל. אצל תופרת מאוד ידועה בפראג. דרך אגב.
וש. אני לא יודעת.
זה משהו נח.
נחמד שאני זוכרת עד היום. אה.
התופרת הזאת תפרה.
זמן מה היה האח של גרינג היה אחראי על ה.
אה. דברים המ.
המלחמתיים בברנו. בצ'כיה.
והוא גר בפראג.
והתופרת הזאת תפרה גם בשביל גברת גרינג.
של האח של גרינג.
וכש. אה.
אה. ה.
התופרת הייתה צריכה עזרה למדידה ולכל מיני זה.
אז היא קראה לי שאני אבוא לעזור לה.
כי היה לי מגן דוד קטן פה.
אז היא אמרה: [משובש] (שפה זרה).
תבואי. תבואי את לעזור לנו".
והגברת גרינג התייחסה אליי מאוד יפה ומאוד בנימוס.
ולא הפסיקה לתפור אצלה.
מ-המ.
אם זה אומר משהו. אני לא יודעת.
איך התייחסו אלייך ה.
התייחסו אלייך החברים שלך? הצ'כים.
לא השתנו.
חשת איזה הבדל?
לא השתנו. לא השתנו.
אבל לאה. את. אהה.
מקודם ציינת שאבא היה.
היה מוטרד. היה עסוק.
כי היו לו בעיות איך לשחרר אנשים משילוח בטרנספורטים.
מזה אני מבינה שהייתה לו אפשרות אולי לעשות את ה.
אה. למנוע את השילוחים האלה.
בזכות מה?
אני. זה אני לא יודעת.
איזה קשרים היו לו.
שאפשרו לו לעשות את זה?
איך. איך הוא הגיע לבצע את הדברים האלה?
אין. אין לי. אין לי מושג.
אני רק יודעת שלגבינו.
הוא היה בטוח שאנחנו לא נהיה בטרנספורטים הראשונים.
אה. בואו. עוד לא נהרוס. אה.
מה ידעתם על הטרנספורטים האלה?
מה ידעתם על הטרנספורטים האלה?
מה? אני לא ידעתי שום דבר.
אני לא יודעת מה הוא ידע.
לא במקרה שמעת מההורים. משוחחים ביניהם?
לא. לא. לא. לא ידעתי.
לא ידעת על הטרנספורטים?
שהם. שהם מתחילים לדרוש מה.
מהקהילה היהודית שהיא תכין אנשים מסוימים לטרנספורטים.
כשאת אומרת מהקהילה היהודית.
האם היה מישהו ש.
הייתה פנייה. הלוא אי אפשר היה לעבור מבית לבית.
האם היה איש. איזשהו נציג שאליו פנו?
האם אבא היה בקבוצת הנציגים או נציגים כאלה? ידוע לך?
[משובש]
אין לי מושג.
אין לי מושג.
ויכול להיות מתוך זה שלא התעניינתי.
אני חייתי את החיים הקטנים שלי והייתי מבסוטה ממה שהיה.
אוקיי.
ולא התעניינתי מה שהולך מאחורי הקלעים.
אני זוכרת את היום שאבא בא
הביתה ואמר: "היום אנחנו אורזים."
כן.
"כי אנ. אנחנו צריכים מחר להתייצב ב.
אה. מסה פאלה". זה היה.
ב.
איפה שהיינו צריכים ל.
להתייצב. עם המפתחות ועם 20 קילו.
את זוכרת את האווירה בבית באותו ערב? היה איזה.
כן. אני זוכרת אותה.
בואי.
אני זוכרת אותה.
תכניסי אותי הביתה אלייך.
תכניסי אותי הביתה ל.
לאווירה הזאת. מה קו.
כי אבא ש. אבא אמר ככה:
"אני מוכרח להעביר אותכם עכשיו לטרנספורט הבא.
אחרת תולים אותי מחר בבוקר".
היה [משובש] ריק. אני לא.
תולים אותי מי? מי תולה אותו?
גרמנים?
הגרמנים? או ה.
הגרמנים.
אוקיי.
ברור. הגרמנים.
אוקיי.
אז שאלנו. למה?
מ-המ.
אז הוא הסביר לנו שהיה איזה
היינדריך שנאבל בטרנספורט השני.
שכתב מכתב לכתובת של אבא ב.
בעיתון. בתור עורך.
כמה ש. היינדריך שהוא היה ה.
איש גסטפו בתוך ה.
איפה שהוא קיבל את האנשים לטרנספורט.
נתן ל. ל. למישהו את המכתב הזה.
שהוא ימסור אותו לאוסקר זינגר.
והיינדריך עמד אחריו והוציא לו את זה מהיד.
ובאותו רגע אבא קיבל את הפקודה:
"מחר אתה מתייצב עם כל המשפחה".
היינו 5. כי גם האחות של אבא הייתה אצלנו.
מה מסבירים לילדה הזאת לפני הנס.
מה מסבירים לילדה לפני הנסיעה?
איך אימא מסבירה לך את זה?
או אולי אבא.
אימ. אימא הייתה.
או שניהם יחד.
ה. הכי מסכנה מכולנו.
תפרטי.
אה. אני. אני לא יכולה להסביר את זה.
בשבילה זה היה שוק.
צריך לסדר לכולם את ה-20 קילו. הייתה עסוקה.
הדודה הלכה עוד להביא את הכמה תכשיטים שהיו לה.
כי היא הייתה כבר אלמנה. אלמנת מלחמה הזאת.
מ-המ.
לשכנים. לשמירה.
כמה דברים. וליום מחרת בבוקר נסענו.
את זוכרת מה ארזו לך?
כן.
מה לקחו. מה לקחתם לדרך?
כן. זה מה שעוד לבשנו את ה-3 שנים בגטו.
מה זה היה?
אה. זה היה מעיל ו.
ומה שעוד מהר מהר ניסינו להשיג זה מ. אה. מגפיים.
היה לזה שם.
מלבד. כי שמה קר מאוד.
כן.
זה כבר ידעו.
כנראה אבא ידע לאן שנוסעים. אין.
האם את זוכרת. אה.
אה. הלכתם עם טלאי לפני ה. שהגעתם.
כן.
אה. לטרנספורט?
טלאי. טלאי היה לנו.
באיזה ש?
תתארי את הטלאי.
את הטלאי? הטלאי היה צהוב.
ומשהו היה כתוב בפנים?
‮אה. ‭Jude‬.‬
מ-המ.
ואת זוכרת איך הרגשת ברחוב.
לא.
כשהלכת עם הטלאי לעבודה?
ל. לתופרת הזאת?
אני לא. לא זוכרת שהיו לי עם זה איזשהם בעיות.
אבל יכול להיות שגם הדחקתי משהו.
את זוכרת אם היו בעיות ברחוב?
ראית יהודים אחרים? מה קורה.
לא.
ליהודים אחרים?
לא. לא.
חברים שלך שנלקחו לטרנספורטים?
לא.
לאה. בת כמה היית? בואי ניזכר.
הייתי בת 15 בדיוק.
ממש כבר נערה עם. אה. זיכרונות.
במקום הריכוז שלכם.
תזכירי לנו שוב פעם. איפה ריכזו אותכם?
מסה פאלה. זה היה.
זה.
בפראג. אה. אממ. זה.
מסה פאלה. איפה שעושים תערוכות גדולות.
לא. לא. הר. אה.
לא מוזיאונים. אלא מכירות וזה ש.
כשאת מגיעה לשם. את זוכרת מה את רואה מסביב?
אני רואה איך שמוסרים את המפתחות.
למען האמת. אני גם אז לא כל כך קלטתי מה שקורה.
היום.
ש. שאנחנו נוסעים עם. עם.
כל אחד עם מזוודה קטנה. וגם.
גם אז לא לקחו אוכל.
זה לא היה ככה.
ועוד נסענו מפראג ל. ללודז'.
כן. נכון.
נסענו ברכבת רגילה.
אה. ברכבת רגילה נסעתם?
כן.
את זוכרת. הייתם קבוצה גדולה שם של אנשים במסה פאלה?
כן. כן. זה היה טרנספורט של נדמה לי 500 איש.
איך הייתה האווירה שמה במקום הריכוז.
את זה את זוכרת?
לא. לא. לא זוכרת פרטים בכל אופן.
אבל לאן לוקחים אותכם. ידעתם?
אני לא ידעתי.
יכול להיות שאבא ידע.
אני באמת לא יודעת.
מ-המ.
מתי נסעת? אמרת קודם שזה היה הטרנספורט השלישי?
כן.
ללודז'?
ללודז'. ישר ללודז'.
את. אה. יכולה לתאר לנו את הדרך?
את הדרך? לא.
כמה זמן נסעתם?
לא. אני לא זוכרת.
אני פשוט לא. לא זוכרת.
יד. נסענו ברכבת רגילה.
אני מדגישה את זה. להבדיל לנסיעות האחרות.
ברור. ברור.
ונסענו והגענו ללודז'.
זה היה באוקטובר 41'.
מתי? את זוכרת את היום או לא?
לא. את היום אני לא זוכרת.
כן.
אבל אני יודעת שב.
בלודז' כבר היה חורף ממש.
ושהרבה חברים פולנים מ.
מהגטו כבר קיבלו את אבא כב.
כאחד שהם מכירים אותו.
אם תשאלי אותי מאיפה. אני לא יודעת.
הוא היה בקשר כבר עם אנשים.
עיתונאים ו. ו.
ואנשים שהכירו את אבא כבר מקודם.
מהפעילות שלו ב. בקהילה.
בקהילה הציונית? א. אמרו לכם.
את. כשהגעתם ללודז'.
את ידעת שזה לודז'?
לא ידעתי שזה לודז'.
אבל הסבירו לנו מהר מאוד שזה לודז'.
כשהגעתם או ברכבת?
לא. כשהגענו. כי אז ריכזו אותנו באיזה בית ספר.
ואז התחילה השאלה איפה אנחנו נגור.
וזה אני זוכרת שאבא עשה כדבר ראשון.
דרך החברים האלה ש.
שקיבלו אותו. עשה דבר אחד.
בתוך הטרנספורט הזה היה גם הזוג הזה.
שגרנו בבית קיץ שלו.
זוג גלאובר קראו להם.
ואז הוא החליט שהוא מוכרח לדאוג שהם יהיו
יחד איתנו. איפה שלא נהיה.
ואז אבא מצא עוד 2 חבר'ה שהם באו עם אותו טרנספורט.
צעירים. ועשה מאיתנו מין ק.
מין קיבוץ קטן. מי. מין קומונה.
את זוכרת את השמות שלהם?
כן. אני זוכרת.
זה היה משפחת גלאובר.
אנחנו היינו 5. עם הדודה שלי.
משפחת גלאובר. שהם לקחו איתם גם את גברת גוט.
קראו לה. פרידה גוט.
הם היו צעירים? מבוגרים?
לא. מבוגרים.
מבוגרים. 3 מבוגרים.
אז ראינו אותם כזקנים ממש.
מ-המ.
ו. אה. הוא לקח את פרנץ קפקא.
מ-המ.
שזה היה פרנטישה קפקא. והונזה אייזינגר.
פרנץ קפקא היה נשיא הקהילה היהודית.
אבל זה לא היה הוא.
הא. זה היה אח שלו?
אני לא בטוחה.
כי קפקא.
אני יודעת. יש לי ספר של פרנטישה קפקא.
לא קפקא הסופר.
לא. לא הסופר.
אלא. אבל קפקא.
כן.
וה. גם הבת שלו הייתה.
הם ה. הוא היה ראש הקהילה בפראג.
נכון.
עם פרוץ המלחמה.
הוא היה פה לביקור אצל כל הצ'כים שלנו.
ויש לי ספר עם החתימה שלו.
הוא כתב. אה. ספר על גטו לודז'. דרך אגב.
כן?
זה יש לי גם כן.
והוא נשאר בחיים?
אני לא חושבת.
הוא נשאר בחיים? לא.
לא. לא שמעתי ממנו אז.
כי אני קראתי עדות של הבת שלו בתוך הגטו.
כן.
ואז אתם מגיעים ללודז'.
רק רגע.
אה. סליחה. בבקשה.
אני רוצה שנייה עוד שאלה.
את זוכרת את המפגש הראשון כשירדת מהרכבת.
זה היה אוקטובר. את אומרת שזה כבר היה חורף?
כן.
מה את. מה ראית?
מה את זוכרת מההליכה הזאת?
הלכתם ברגל. נכון?
כן. ברור.
מה את זוכרת מההליכה הזאת?
לא. לא זוכרת הרבה.
את כבר שם?
אני יודעת שאבא קיבל בסוף דירה די גדולה.
בבית. אה.
ישן. יש לי אפילו באיזו מפה את המקום.
כי אחד הנכדים שלי מצא לי את זה.
בית ישן טיפוסי של. של הגטו. ו.
מה זאת אומרת טיפוסי של הגטו?
בתים מחוברים עם חצרות.
ובאמצע החצר בית שימוש ציבורי בשביל כל הבתים מסביב.
ושמה קיבלנו דירה של 2 חדרים.
די. אה. מ. מדרגות.
כניסה איפה שהביוב.
באמצע הכניסה. ככה כל הבתים היו שמה. ברחוב שלנו.
איזה רחוב זה היה?
לימנובסקייגו.
שיב.
[משובש]
כן.
ואיזה מספר.
וזה היה רחוב. איפה שהחשמלית ה.
הפולנית נסעה באמצע וב-2 הצדדים היה גדר.
זאת אומרת. הרחוב היה.
פולני.
פולני. ובצד היה הגטו מחולק לכמה חלקים.
ואז היו 2 שערים?
שערים שפתחו אותם.
ואם יהיה לנו זמן. אז שמה.
משמה יש לי בהחלט משהו מאוד אישי.
אז אולי כדאי שתספרי את זה עכשיו. את הסיפור הזה?
אה. תראי. אז אנחנו הלכנו כל יום.
‮דודה שלי ואני הלכנו כל יום לעבוד ב-‭resort‬ לסריגה.‬
אה. שמה. אה.
הכל היה צריך להיות עבודה.
זה היה סיסמה. זה פה הספר. איך קוראים לו?
הג. האנגלי. עבו.
רק עבודה. עבודה. עבודה.
אוקיי. בסדר. זה. בואי תמשיכי.
כן.
כן. על. דודה ואני. דודה הייתה צעירה.
הלכנו כל יום ל [משובש] (שפה זרה) לעבוד.
והבאנו לנו הביתה. אה.
חבילות ענקיות כאלה של סריגה.
שהיינו צריכים בבית לחתוך
לחתיכות ולחבר אותם לאוזניות בשביל הצבא הגרמני.
האוזניות האלה. חל. 2 חלקים גדולים.
כן.
ופה צלב. זה הייתה עבודה ראשונה שלנו.
ועשינו את זה בבית.
וליום מחרת הלכנו להחזיר את זה.
זה אימא לא עבדה.
אבא עבד מהבוקר איפשהו שמה בארכיון.
ואחי היה חולה מאוד. כבר אז.
תכף בהתחלה של הגטו. קיבל שחפת.
וא. ל. לאחי סידרו איזה מקום במטבח ציבורי.
איפה שקיבל את המנה היומית.
מ-המ. אתם קיבלתם אוכל בעבודה אצלכם?
קיבלתם איזה מנת אוכל?
בעבודה? לא.
ברסורט שלכם.
קיבלנו מנה יומית.
אה-הא.
וקיבלנו תלושים לכל מיני מזונות שקנו במין חנויות קטנות.
ו. אבל אנחנו היינו צריכים.
כדי להגיע למארישי.
למקום איפה שהיו הבתי. לודז'יה הישראלית.
כן.
וכל ה. כל ה. כל הטקסטיל הרי היה מ. בלודז'.
אז. אה. היינו צריכים לעבור את ה. את ה.
שער?
שער שנפתח על ידי חייל גרמני.
מ-2 הצדדים היו שמירות.
בשביל להעביר עגלות עם מתים ועגלות. אה. כאלה.
וגם אנשים שהיו צריכים לעבור לצד השני.
והגשר. שהרי לודז' בנויה ככה שמעל ה.
רחוב.
כבישים האלה היו גשרים מעץ.
אז מי שהיה. רצה לעבור ל. ל.
באותו מקום. היה יכול לעבור שם.
הרובע שאתם גרתם בו זה רובע בלוטי?
לא.
זה לא היה בלוטי?
בלוטי מ.
זה היה העיר הישנה.
בלוטסקי רינג זה המרכז.
כן.
הגרמני. לבלוטי אף אחד לא נכנס.
מ-המ.
את מדברת עכשיו על גשר וגם שער להולכי רגל?
כן.
כשאת רוצה לספר את הסיפור שלך על החוויה.
את מדברת על השער או על הג. ג.
על השער.
על השער. בקשה תמשיכי.
הגשר לא היו שמירות.
כן. תמשיכי בבקשה.
ה. על יד השער עמד.
אה. גרמני שעמד שמה כמה פעמים.
והוא היה מאוד נדיב.
הוא מאוד פתח את השער ונתן לאנשים יפה לעבור לצד השני.
ויום אחד הוא עצר אותי ואמר לי בתוכ.
תוקף לא רגיל.
‮אה‭: " stehe hier bei mir"‬.‬
זאת אומרת. אל תעברי.
אה. עימדי פה על ידי.
טוב. אז אני לא יכולתי לעבור.
אם הוא לא נותן לי לעבור.
אז עמדתי שמה.
לדודה שלי הוא נתן לעבור עם החבילה שלה.
ואני עמדתי שמה עם החבילה הזאת וחיכיתי שהוא ייתן לי לעבור.
אז. אה. אחרי שכולם עברו והוא סגר את השערים.
‮אז הוא שול. שואל אותי‭: "du sprichst Deutsch"‬? אז.‬
את מדברת גרמנית?
זה לצורך מי שמסכם.
כן. אמרתי כן.
אה. "בת כמה את?"
אז אמרתי לו. הייתי בת 16 נדמה לי אז כבר.
אה. כבר היינו שמה זמן מה.
ואז הוא אומר לי: "למה הכוכב שלך לא תפור נכון?"
אמרתי. אה. ככה אימא תפרה לי אותו.
אני ככה הולכת איתו.
"אז זה צריך לתקן".
אמרתי. בסדר. ו. "היום בערב.
בבקשה. תבואי לסגיירסקה.
לשער זה וזה. אני שם בשמירה.
תישארי בצד שלך. ואני אופיע שמה".
טוב. אז אני באמצע הלילה.
בלי להגיד להורים.
הלכתי לשער שמה.
כי זאת הייתה פקודה.
ואז הוא עמד קרוב ל.
לגדר. וצ. אמר לי: "מה את צריכה?"
אני אמרתי לו.
אני לא צריכה שום דבר.
אבל יש לי אח מאוד חולה.
שאנחנו לא יודעים איך.
איך לסב. אה. איך. איך לעזור לו.
אז הוא אמר: "מחר תבואי".
אה. לא. קודם הוא שאל אותי: "מה יש לו?"
אז אמרתי. לפי הרופאים פה בגטו.
יש לו שחפת. יש לו טוברקולוזיס.
אז הוא אמר: "מחר בשעה זאת וזאת תעמדי.
לא בסגיירסקה. אלא ב".
אני כבר לא זוכרת.
ואני הלכתי. והוא זרק לי בקבוק שמן דגים.
שזאת הייתה אז התקופה.
התרופה היחידה שאולי הייתה יכולה לפתור את הבעיה.
זה לא ויגנטול?
מה?
זה לא ויגנטול או שכן ויגנטול?
‮ויגנטול היו בקבוקים שהיה שם ויטמין ‭D‬.‬
ושמן דגים.
אני חושבת.
אה. כן.
שזה היה שמן דגים.
כן.
ככה בכל אופן אימא קראה לזה.
כשהבאתי לה את זה.
הם לא שאלו אותי מאיפה יש לי את זה.
ו. אבל הם הבינו.
כשאני נעלמת באמצע הלילה דרך כל החצרות.
שמשהו לא לגמרי בסדר.
וככה זה נמשך זמן מה.
ולמה אני אומרת שזה בשבילי.
אה. סיפור אישי די קשה?
כי האיש הזה דאג לזה שאחי.
בכל אופן. עבר את הגטו.
והוא עזר לי עוד בהרבה
דברים אחרים שהוא זרק לי בצורה כזאת.
‮ויום אחד הוא שלח אלינו הביתה אחד מהגטו ‭polizei‬.‬
שהיה בגטו גם. גם משטרה.
שוטר יהודי.
שוטר. שוטר יהודי.
היה לו רק כובע שסימל אותו.
ושלח חבילה גדולה של מזון ומכתב פרידה.
שלוקחים אותו לחזית. ותמונה שלו במדים.
ואת התמונה של.
עם המדים יש לי עד היום.
אני העברתי אותה דרך אושוויץ.
ודרך המבורג ודרך ברגן בלזן.
יש לי אותה יחד עם כל המשפחה.
בגודל של חצי ס"מ.
ואני חיה עד היום עם ההרגשה
שאני לא עשיתי מספיק כדי למצוא אותו אחרי המלחמה.
הוא אמר לך איך קוראים לו?
כן.
והוא. גם יצא לכם לשוחח? דיברתם?
דיברנו מעט מאוד.
כי תמיד השמירות עברו על יד השערים.
כשהוא אמר לך על הטלאי הצהוב.
שהוא. אה. תפור ברישול.
כן?
היה עוד מישהו ששמע?
לא.
אה.
לא וזה.
כי.
כי הוא נתן לכולם לעבור.
ואני הערכתי את זה. גם אחי לא ידע.
זאת אומרת. זה היה תירוץ בשבילו כדי לדבר איתך?
נכון. כדי לעצור אותי וכדי לוודא אם אני יודעת גרמנית.
כי פולנית הוא לא ידע.
כן? קראו לו פ.
והוא הראה. הוא הראה איזה התייחסות אלייך כבחורה צעירה?
או שהיה.
לא. הוא היה יכול להיות אבא שלי.
את יודעת אם הוא עזר גם לאחרים?
או שהוא בחר בך?
אני לא יודעת. אני לא יודעת.
הוא היה איש מבוגר?
הוא היה יכול להיות אבא שלי.
בן כמה הוא בדיוק היה.
אני לא יודעת. אבל. אה. היה.
הוא היה מקלן. וקראו לו יושקה פישר.
לא ה. לא הזה. ה. אה.
שר החוץ.
שר החוץ שלהם.
כן.
אבל יושקה פישר מקלן.
ככה קראו לו.
ואת התמונה יש לי עד היום.
וניסית או לא ניסית לברר?
ניסיתי. אבל בצורה מאוד מאוד חלקה.
כי תבינו דבר אחד.
כשהגעתי ארצה הייתי עסוקה עם הקמת משפחה.
שזה לא היה פשוט.
אבל אנחנו קופצים ל.
בסדר.
מקום לגמרי אחר.
זה איך. זה לא נורא.
אפשר לחזור לתלם. בבקשה.
אהה. את זוכרת שאתם רעבים בגטו?
מה ש.
את זוכרת אותכם רעבים בגטו?
כן. בהחלט.
נו. תמשיכי. אחר כך נשאל.
אה. את זוכרת שאתם רעבים בגטו.
כן.
זאת אומרת. אם אימא לא עבדה.
גם אימא קיבלה מנות מזון?
כן. זה היה לפי ראש.
אני לא יודעת בדיוק איך זה היה.
גם הגלאוברים. היות והיינו קולקטיב. אז איכשהו.
איכשהו הסתדר. אז אימא עשתה את העוגת יום הולדת מ.
מה. ה.
תפוחי אדמה.
מה שהיום.
קליפות תפוחי אדמה.
כששותים את ה. את ה.
ציקוריה.
קפה השחור.
ציקוריה. כן.
כן.
א. אז אני מבינה שהיה לכם איזה יום הולדת.
את רוצה לספר על יום ההולדת הזה?
לא היו מימי הולדת היו.
אני יודעת שאנחנו ויתרנו על. על.
על פרוסת לחם כדי לקנות לאבא פפירוסים.
כי אבא היה מעשן שרשרת.
וגם כשהוא היה רעב.
הוא לא ויתר על הסיגריה.
אני רוצה לשאול אותך שאלה.
רוב היהודים שהגיעו בטרנספורטים שלכם גרו בקולקטיבים?
אני לא. לא בטוחה.
היו גם דירות קטנות.
היו גם. אבל הרוב.
אני חושבת שכן.
גרו בבתי ספר. בקולקטיבים.
כן.
זאת אומרת. העובדה שאתם.
יחד עם המשפחה. קיבלתם.
יחד עם האחות של אבא. ועם. אה. ה.
כן. עם הגלאוברים ועם 2 הבנים.
עם 2 הבנים ועם קפקא.
כן.
משפחת. אה. קפקא.
כן. פרנץ.
היה רק פרנץ או היה איתו עוד מישהו?
הונזה אייזינגר.
לא. אבל. קפקא בא לבדו או שהיה.
או שהיה איתו עוד מישהו?
לא. זה היו 2 רווקים.
2 רווקים.
כן.
האם העובדה שאתם קיבלתם מיד דירה.
הייתה קשורה לקשרים של אבא?
אני בטוחה. כי אני לא חושבת שזה היה
אחרת מסתדר ככה שהוא היה יכול לקחת.
אה. קבוצה שלמה של אנשים.
מ-המ.
אז נכון שהדודה שלי ישנה ב.
עם הפריצ'ות שלה במטבחון.
זה היה החדר הקטן. ואנחנו היינו.
3 המבוגרים ואנחנו.
ארבעתנו. 7 אנשים בחדר הגדול.
Testimony of Lea Ilze (Singer) Rakhman, born in Bohumin, Czechoslovakia in 1926, regarding her experiences in the Lodz Ghetto, in Auschwitz camp and in labor camps in Hamburg and Bergen-Belsen Family background; deportation to the Lodz Ghetto; Lodz Ghetto life including the daily life; her father Oskar Singer was a journalist who was one of the authors of the Chronicle of the Lodz Ghetto; deportation to Auschwitz camp; labor camps in Hamburg; transfer to Bergen-Belsen camp; aliya to Eretz Israel in 1946; absorption and rehabilitation.
item Id
10777995
First Name
Ilze
Lea
Last Name
Rakhman
Maiden Name
Zinger
Date of Birth
12/04/1926
Place of Birth
Bohumin, Czechoslovakia
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
12/01/2014
Date of Creation - latest
12/01/2014
Name of Submitter
זינגר אלזה
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance