גולינה וְיילקה (Golina Wielka, לנג גוּהְלה [Lang Guhle], לנגוּהְלה [Langguhle]) היה כפר קטן שהורכב מכמה חוות קטנות, כשני ק"מ דרומית־מזרחית לבויאנובו (Bojanowo, שמיקרט [Schmückert]). הכפר נכבש על ידי גרמניה הנאצית בחמישה בספטמבר 1939, ושולב בנפת רביץ' (שמיקרט לנד [Schmückert Land]).
באוקטובר 1941 הוקם בכפר, בשטח החווה הנטושה של יוזף בלה (Józef Bela), על הדרך שבין בויאנובו לגְיירלָכוב (Gierlachow), מחנה לעבודת כפייה ליהודים (Judenlager), שלפעמים נקרא "מחנה ריכוז (Konzentrationslager, KZ) לנגוּהְלה". הוא שכן במבנה המגורים המרכזי של החווה והוקף בגדר תיל. נכלאו שם בדרך כלל 56–60 יהודים בגילים שונים, שהגיעו מפולין, צ'כוסלובקיה וברלין. הם נדרשו לחפור תעלות מים וצינורות ניקוז או לנקות אותם. העבודה הייתה מפרכת והאסירים סבלו גם מרעב ומחלות (כמו טיפוס וצהבת). אנשי צוות המִנהל הגרמני, ובמיוחד המפקד שירמן (Schirmann), היו ידועים באכזריותם, והאסירים עונו, נתלו ונורו. אחרי המלחמה התגלו במקום כמה קברי המונים. המחנה פעל עד שלהי הקיץ או ראשית הסתיו של 1942. ...