על פי רישומי גטו לודז' [Łódź], ליצמנשטט [Litzmannstadt]), 211 צעירים יהודים – 115 מבֶּלחטוב (Bełchatów) ו־96 מזֶלוב (Zelów) (שתיהן בנפת לאסק [Łask]) – הובאו לגטו במשאיות ב־13 ביוני 1942.[1] מרבית הגברים השאירו את משפחותיהם מאחור בקהילותיהם – גברים, נשים וילדים שבשלב מאוחר יותר גורשו אף הם, אם לגטו לודז'[2] ואם למחנה ההשמדה חֶלְמְנוֹ.[3] עם הגעתם ללודז' נלקחו המגורשים לכלא המרכזי בגטו, ברחוב צ'רנְיֶיצְקְיֶיגו (Czarnieckiego) 12, ושם נבחרו חלקם לעבודות כפייה מחוץ לגטו.
ב־15 ביוני יצא שילוח מספר XXXII (32)מגטו לודז' לעיר פוזנן, בירתה של נפת פוזנן. המגורשים שנאספו היו הגברים שגורשו לאחרונה מבֶּלחטוב ומזֶלוב, וכן גברים מגטו לודז' שנוספו לשילוח. בפנקס הקהילות נכתב כך:
"ב-1942, כשגאתה השמדת היהודים בכל ורטגאו, זרמו לגיטו ל' שרידי היהודים שהגרמנים השאירו אותם בחיים תוך סלקציות. אז המשלוחים מגיטו ל' למחנות העבודה הורכבו בעיקר מאנשים חדשים אלה. כשחסרו אנשים למכסות שנקבעו על ידי הגרמנים, נלקחו אל המשלוחים אנשים בודדים, עבריינים לשעבר, חשוכי-המרפא שבבתי-החולים, וכשכל אלה לא הספיקו למלא את המכסה, ערכו השוטרים היהודים מצוד בבתים וברחובות."[4]...