גל גירוש מ - Landau, Landau i. d. Pfalz (Pfalz), Bavaria, גרמניה ל - Gurs, מחנה, צרפת ב- 22/10/1940

בעדותו אחרי המלחמה סיפר ראש הקהילה היהודית לשעבר במנהיים (Mannheim), אויגן נטר (Eugen Neter), שבאמצע אוקטובר לערך החלו להישמע בעיר שמועות על מבצע קרוב נגד יהודי המקום, אך ניסיונו לברר זאת לא העלה דבר. נטר סיפר שנודע לו שיש תכניות בנוגע ליהודים באזורו, כשפועלים יהודיים הודיעו לו ב-21 באוקטובר, שקיבלו את אישורי העבודה שלהם בצו של פוליטיקאים בדרגות גבוהות.(השבת הניירות העידה על שחרור מעבודות כפייה) בינתיים הגיע מכתב הנחיות לכל אנשי השירות הציבורי בפפלץ (וכנראה גם בבדן) שנועדו לעזור בגירושים. המכתב נשלח כנראה ממחלקתו של אייכמן, שכן הוא דומה מאוד למכתבים שיצאו אחר כך בנוגע לגירושים נוספים מן הרייך. הוא הגדיר את המועמדים לגירוש ואת הזכאים לפטור ממנו, קבע כיצד והיכן יכונסו היהודים והתווה את המשימות שיוטלו על אנשי המשטרה. במכתב גם פורט מה יוּתר למגורשים לקחת אתם: מטען שמשקלו עד 50 ק"ג, בגדים להחלפה, שמיכת צמר, אספקה לכמה ימים, כלי שולחן, עד 100 רייכסמרקים במזומן וכל המסמכים האישיים. נוסף על כך, נקבע בו שהיהודים יידרשו למסור כל דבר ערך ששוויו יותר מ-100 הרייכסמרקים שהותרו ליהודים לקחת, וגם פורטו הדרכים שבהן יבטיחו הגורמים הרשמיים במקום את חפצי הערך האלה ושבהן יאובטחו וייחתמו הדירות שיפונו. המכתב גם קרא לאנשי הצוות לנהוג במגורשים "באופן ראוי". הגירוש נערך ב-22 וב-23 באוקטובר 1940, ביום השישי והשביעי של חג הסוכות. משעות הבוקר המוקדמות פשטו אנשי המשטרה החשאית והמשטרה הרגילה על דירות, בתי אבות ובתי חולים, והודיעו לתושביהם היהודים על גירושם הקרוב. למגורשים נאמר מה מותר להם לקחת, ושיש להם בין רבע שעה לשעתיים להתכונן ליציאה. ברוב המקרים לא נמסר למגורשים שום מידע נוסף, ולפיכך רובם הגדול לא ידעו לאן פניהם מועדות. הפשיטה הכתה את רוב היהודים העצורים בהפתעה גמורה, ובייאושם בחרו עשרות מהם לשים קץ לחייהם. השלטונות אישרו פטורים מעטים בלבד, ומדיניות זו הייתה תקפה גם כלפי חולים. מגורשים שלא היו מסוגלים ללכת הובאו לשילוח באלונקות. המגורשים מן הקהילות הקטנות יותר הועברו באוטובוסים או במשאיות לאתרי הכינוס שבערים הגדולות יותר. בכמה עדויות מוזכר שהמגורשים אולצו לחתום על כתבי ויתור על רכושם; הליך זה עתיד להיות הליך סטנדרטי בגירושים שלאחר מכן. המעצרים נוהלו כמעט במקביל ב-137 קהילות באזור בדן וביותר ממאה קהילות בפפלץ. מורכבות המבצע חייבה לא רק תכנון מדויק ומאמצים לוגיסטיים רבים, אלא גם עזרה ממגוון רחב של פקידים וארגונים: המשטרה, הצבא, רשויות כלכליות ורשויות רישום האוכלוסין, וכן עסקים פרטיים רבים. אחרי כינוסם נלקחו המגורשים לתחנות הרכבת הסמוכות ואולצו לעלות לרכבות שהורכבו מקרונות צרפתיים. הקרונות נסעו בכמה מסלולים בדרכן אל השטח הצרפתי; כשעצרו בנקודה שבה עבר הגבול לפני הכיבוש, הוחלפו הרייכסמרקים של המגורשים בפרנקים צרפתיים. מכאן נסעו הרכבות בשטח צרפת הכבושה לכיוון שלון-סיר-סון (Chalon-sur-Saône), אחת משתי נקודות המעבר לאזור וישי. שלטונות צרפת הוטעו להאמין שהרכבות מביאות אזרחים צרפתיים שגורשו מן הרייך. לימים סיפר אדולף אייכמן שהגיע באופן אישי לנקודה זו כדי לוודא שהרכבות מקבלות אישור כניסה; הוא הצליח בכך. שלטונות וישי עמדו על התרמית רק כשהגיעו הרכבות לתחנה הבאה - מאקון (Mâcon). הם פנו אל השלטונות הגרמניים, אבל אלו התעלמו מדרישתם להחזיר את המגורשים. בעקבות הצורך למצוא דיור ליותר מ-6,500 מגורשים החליט ממשל וישי להעבירם למחנה גירס (Gurs); עד אז נכלאו בו "בלתי רצויים". רכבות הגירוש הופנו אפוא דרומה לכיוון לורד (Lourdes). לאחר מכן נסעו מערבה עד שהגיעו לתחנת הרכבת הקטנה אולורון-סנט-מרי (Oloron-Sante-Marie), ומשם הוסעו המגורשים במשאיות 15 ק"מ למחנה גירס. העברתם ארכה שעות והתנהלה בגשם שוטף, והמחנה נעשה ברֵכת בוץ גדולה. מטעניהם של המגורשים נשארו בתחנות קודמות, ופעמים רבות חלפו שבועות עד שהושבו לבעליהם. עם בואם למחנה שוכנו המגורשים בצריפים צפופים, לפעמים ריקים לחלוטין, בתנאי היגיינה קשים. יש מידע דל מאוד ומרובה בסתירות בנוגע לשילוחים אינדיבידואליים שיצאו מבאדן (Baden) במבצע וגנר-בירקל (Wagner-Bürckel). במכתב ששלח ראש ה-RSHA ריינהרד היידריך ב-29 באוקטובר, נכתב ששבעה שילוחים יצאו מגאו (מחוזות של המפלגה הנאצית) בדן ב-22 וב-23 באוקטובר, וששני שילוחים נוספים יצאו מסארפפלץ (Saarpfalz) ב-22 באוקטובר. היידריך גם ציין את מספרם הכולל של המגורשים (6,504) ושהשילוחים מבדן ומסארפפלץ נשלחו בכמה מסלולים אל הגבול עם האזור הלא כבוש בצרפת: הראשון יצא מאלזס (Alsace), והשני חצה את שטח לורן (Lorraine). מספר הזיהוי המצוין בראש המסמך מלמד שפורסם על ידי המחלקה לענייני יהודים ולענייני פינוי (מחלקה IVB 4) בראשות אדולף אייכמן שב-RSHA; על המחלקה הוטל לארגן את השילוחים, ולפיכך יש להניח שמספר השילוחים ומספר המגורשים אכן מדויקים מאוד. על פי רשימה שחוברה אחרי המלחמה, 5,593 יהודים לכל הפחות גורשו מבדן. במסמך שחיבר הגסטפו נכתב ש-826 יהודים גורשו מפפלץ (Pfalz) ו-145 מסארלנד (Saarland). אם מצרפים את שני הנתונים האלה, הרי שהיו 6,564 מגורשים בשילוחים, כלומר, 60 מגורשים יותר ממספר המגורשים שציין היידריך. ייתכן שההבדל בין המספרים נובע מעשרות התאבדויות של יהודים שקיבלו הודעה על גירושם הקרוב, וכן מהצטרפותם של כמה אנשים - ובהם אויגן נטר (Eugen Neter), ראש הקהילה היהודית במנהיים - לשילוח מרצונם. מכיוון שאין בידינו מסמכים המעידים על מספר המגורשים בכל שילוח, אין לקבוע בוודאות את מועד היציאה, מועד ההגעה והמסלולים של כל אחד מהם. עם זאת, מעדויות של ניצולים אפשר לדלות כמה פרטים על השילוחים. שילוח זה היה אחד משני שילוחים שבהם גורשו 971 יהודים מסאר-פלטינט (Saar-Palatinate) לצרפת של וישי. המסמכים המעטים שנותרו מלמדים שהגירושים מאזורי סאר ופלטינט נוהלו בנפרד ושהרכבות נסעו במסלולים שונים. הצעד הראשון לקראת הגירוש היה העברת היהודים מן הקהילות הכפריות הקטנות יותר לנקודות כינוס בערים הגדולות. בפלטינט שימשו לצורך זה הערים לודוויגסהפן (Ludwigshafen), קייזרסלאוטרן (Kaiserslautern) ולנדאו (Landau). כמו בבדן (Baden), גם כאן שימשו אתרי הכינוס אזור רישום ומחנה כליאה זמני עד שהמגורשים הועברו לתחנת הרכבת. עם זאת, חל שינוי באופן הפעולה: באזורי סאר ופלטינט הומרו 100 הרייכסמרקים שהותר למגורשים לקחת בפרנקים צרפתיים באתר הכינוס ולא בגבול, וכך יכלו המגורשים מאזורים אלו ללמוד מוקדם יותר שהם נשלחים לצרפת ולא למזרח. מן התיעוד שבידינו לא ברור לחלוטין באיזה מסלול נסעה הרכבת לצרפת. עדות של אחת המגורשות מלודוויגסהפן מזכירה עצירה בלנדאו ובצווייבריקן (Zweibrücken), ואפשר ללמוד מכך שיהודי קייזרסלאוטרן נשלחו דרך לודוויגסהפן ולנדאו או שהועברו באופן עצמאי לסארבריקן (Saarbrücken) וצורפו שם לרכבת. כנראה נסעה הרכבת מסארבריקן דרך סארגמינד (Saargemuines, Saargemünd), לינוויל (Luneville) ודיז'ון (Dijon) לשלון-סיר-סוון (Chalon-sur-Saône), ויצאה שם משטח צרפת הכבושה ונכנסה לאזור הלא כבוש. על אדמת וישי המשיך השילוח בנתיב הרגיל דרך ליון (Lyon), אוויניון (Avignon), טולוז (Toulouse) ופו (Pau), עד שהגיע ליעדו הסופי באולורון-סנט-מרי (Oloron-Sainte-Marie); משם הועברו 826 המגורשים במשאיות למחנה גירס (Gurs).