"מבצע הגירוש נמשך. היום יצא כבר הטרנספורט התשיעי. לטרנספורט מרכזים 900–1,000 איש, כלומר כבר קרוב ל-9 אלפים יהודים ממערב-אירופה עזבו את הגטו".[1]
יהודים ממערב אירופה גורשו מגטו לודז' למחנה ההשמדה חלמנו (Chełmno, קולמהוף [Kulmhof]) גם בגירוש שיצא ב-12 במאי, ובו 947 יהודים.[2] מספר זה מוזכר במסמכי הארכיון של המִנהל העצמי היהודי של הגטו ומתועד גם בחשבונית השילוח שהגישה רשות התעבורה של הרכבת הגרמנית הלאומית (Reichsbahn Verkehrsamt) לגסטפו ליצמנשטט. העלות הכוללת של שילוח זה הייתה 2,902.85 רייכסמרק, לרבות עלות הסעתם של 13 שוטרי השופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo) ששמרו על הרכבת עד קולו (Koło) – שם הם הוחלפו בשומרים אחרים – ואת עלות הסעתם חזרה מקולו לווידזב (Widzew).[3]
בין המגורשים בגירוש שיצא ב-12 במאי, וכן בשילוח שיצא יום קודם לכן, היו 300 דיירי בית האבות II ששכן ברחוב גניז'ניינסקה 26 (Gnieźnieńska, Gnesener).[4] בשני השילוחים גם גורשו יותר מ-500 יהודים מפרנקפורט על המיין,[5] ובהם קלרה ואמילי באום, אחיות שהתגוררו בבית האבות. עם קבלת הזימון להתייצב לשילוח ב-10 במאי הגישה קלרה בקשה שגם אחותה אמילי תצורף אליו, שכן אף שלא קיבלה זימון לשילוח היא רצתה להצטרף לאחותה. שתי האחיות ביקשו לדחות את שילוחן ביומיים בשל מצב בריאותה של אמילי, אך בקשתן נדחתה.[6]...