השילוח השלישי מגטו לודז' לחלמנו במאי 1942 יצא ב-6 במאי ובו 1,000 יהודים ממערב אירופה; מספר זה מוזכר בתעודות ארכיון המִנהל העצמי היהודי של הגטו,[1] ומתועד גם בחשבונית השילוח שהגישה רשות התעבורה של הרכבת הגרמנית הלאומית (Reichsbahn Verkehrsamt) לגסטפו ליצמנשטט. עלותו של שילוח זה הייתה 3,059.20 רייכסמרק, לרבות הסעתם של 13 שוטרי השופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo) ששמרו על הרכבת בקרון נוסעים יחיד של המחלקה השנייה עד קולו (Koło) – שם הם הוחלפו בשומרים אחרים – ועלות הסעתם חזרה מקולו לווידז'ב (Widzew).[2]
גם בגירוש הזה, כמו בגירושים הקודמים, הוגשו בקשות לקבל פטור ממנו, וכמה מהן התקבלו. אחת מן הבקשות שהתקבלו הייתה בקשתה של קרולינה היין ( ,Karoline Hainילידת 18.11.1882), אישה לא נשואה מקלן שהגיעה לגטו לודז' ב-20 באוקטובר 1941,[3] עבדה שם כטבחית, וכתובתה הרשומה הייתה רחוב מרינרסקה (Marynarska, Kelm) 69; על פי Lodz Names. List of the Ghetto Inhabitants 1940–1944, היא גורשה לבסוף לחלמנו בספטמבר 1942.[4] שמות נוספים של אלו שזכו לקבל פטור מגירוש זה מוזכרים במסמכים שונים בארכיון ועדת הגירוש.[5]
המשטרה היהודית של הגטו (Ordnungsdienst) תיעדה כמה מקרי התאבדויות בימים שקדמו לגירוש. באחד מהם מ"ס (ילידת 1876), אלמנה שהגיעה לגטו מברומברג (Bromberg), בלעה רעל ב-4 במאי בבוקר, היום שבו נדרשו המגורשים להגיע לנקודת הכינוס, ונפטרה אחר הצהריים בבית החולים מס' IV של הגטו.[6] רשימת מקרי המוות שמורה בארכיון יד ושם.[7]...