שילוח XXVII, השילוח ה-41 של יהודים מגטו לודז' לחלמנו מתחילת הגירושים בינואר 1942, יצא מתחנת רדגסט (רדוגושץ, Radogoszcz) ב-20 במרס 1942 בבוקר, ובו אלף יהודים.[1] באותו יום ירדה שוב הטמפרטורה ל-4 מעלות מתחת לאפס, השמש זרחה ורוח מערבית נשבה.[2] דוד שירקוביאק (Dawid Sierakowiak, יליד 1927) כתב ביומנו באותו יום: "החורף חזר. שלג כבד ירד היום, וקפוא ממש. אין לנו שום דרך להיחלץ מהקור הזה, שלא לדבר על הרעב".[3]
לעומת רוב השילוחים שיצאו במרס 1942, רשימת הגירוש של שילוח זה נשמרה, אך רשומים בה שמותיהם של 910 מגורשים בלבד.[4] לצד שמותיהם של המגורשים מובאים בה גם פרטים נוספים: כתובת מגוריהם בגטו, שנת הלידה שלהם, עיסוקם ומצבם המשפחתי.[5] מן הרשימה עולה שהתאומים חיים (Chaim) ובנציון (Bencjon) רייז (Rajz), ילידי 1940, היו המגורשים הצעירים ביותר בשילוח,[6] ושהמגורש המבוגר ביותר בו היה כנראה עמנואל מילשטיין (Emanuel Milsztajn), יליד 1867.[7]
גם בשילוח הזה, כמו בשילוחים הקודמים, רבים מן המיועדים לגירוש ביקשו לקבל פטור ממנו, וכמה מהם ניסו להוכיח שיש להם עבודה,[8] ולוּ עבודה זמנית.[9] לדוגמה, יודה שלמה פרנקל (Jude Szlama Frenkiel) כתב בבקשתו שכל בני משפחתו עובדים וצירף לבקשה את אישורי העבודה שלהם.[10] אחרים הגישו אישורים רפואיים וביקשו שהוועדה הרפואית תעריך את מצבם הרפואי, או הדגישו שבריאותם רעועה ולכן גירושם אינו אפשרי.[11]...