ב-5 במאי 1942 יצא מגטו לודז' למחנה המוות חלמנו שילוח שני של "יהודים מערביים", כלומר יהודים שגורשו לגטו לודז' ממערב אירופה. ממסמכי ארכיון המִנהל העצמי היהודי של הגטו עולה שבשילוח זה היו 909 מגורשים,[1] אך בחשבונית השילוח שהגישה רשות התעבורה של הרכבת הגרמנית הלאומית (Reichsbahn Verkehrsamt) לגסטפו ליצמנשטט נכתב שהיו בו 914 מגורשים, ומספר זה כנראה מדויק יותר. העלות הכוללת של שילוח זה הייתה 2,805.50 רייכסמרק, לרבות עלות הסעתם של 13 שוטרי השופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo) ששמרו על הרכבת והוסעו בקרון נוסעים יחיד של המחלקה השנייה עד קולו (Koło) – שם הם הוחלפו בשומרים אחרים – ועלות נסיעתם חזרה מקולו לווידזב (Widzew).[2]
אמי אטינגר (לעיתים נקראת גם אטלינגר, לבית לוונשטיין, ילידת 7.10.1884) גורשה לגטו לודז' מפרנקפורט על המיין ב-20 באוקטובר 1941, ומכתב זימונה לגירוש שמור בארכיון הפולני הלאומי (Archiwum Państwowe w Łodzi).[3] הוועדה הרפואית של הגטו נתנה לאמי אטינגר פטור משילוח זה ב-5 במאי,[4] אך היא גורשה לחלמנו בשילוח אחר, כנראה ב-13 במאי 1942.[5] גם הלנה אוברדרפר (ילידת 14.3.1866), אף היא מפרנקפורט על המיין קיבלה פטור משילוח זה מפני שהייתה חירשת לחלוטין ו ולגמרי רזה. הוועדה הציעהשתועבר לבית אבות, והיא הוגדרה לא מתאימה לשילוח.[6] היא נפטרה בגטו זמן קצר לאחר מכן, ב-27 במאי 1942.[7]
מכתב השילוח שקיבלה אמי אטינגר מגלה שהמגורשים נדרשו להתכנס ולהירשם לקראת השילוח ב-3 במאי בשעה 12:00 בצהריים ברחוב שקלנה (Troedler ,Sklana) 7, סמוך לכלא המרכזי של הגטו, ושכל אחד מהם היה רשאי לקחת מטען שמשקלו עד 12.5 ק"ג; במכתב גם נאמר במפורש שמי שלא יתייצב עד שעה זו יאבד את זכותו לקחת מטען. את הרהיטים שנלקחו בהשאלה מן הקהילה היהודית ואת מפתחות הבתים היו המגורשים אמורים למסור לשרת, והם נדרשו להביא גם את תלושי המזון שלהם.[8]...