הגירוש הראשון של יהודי ארצות מערב אירופה מגטו לודז' למחנה ההשמדה חלמנו (Chełmno, קולמהוף [Kulmhof]) נערך ב-4 במאי 1942. על פי מסמכים מארכיון המִנהל העצמי היהודי של הגטו, גורשו בשילוח זה 1,002 בני אדם,[1] אך בחשבונית השילוח שהוגשה מטעם רשות התעבורה של הרכבת הגרמנית הלאומית (Reichsbahn Verkehrsamt) לגסטפו ליצמנשטט מצוין מספר מעט גבוה יותר, 1,008, והוא נראה סביר יותר. באותה חשבונית מצוין גם כי העלות הכוללת של השילוח הייתה 3,074.40 רייכסמרק, לרבות עלות הסעתם של 12 שוטרי השופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo) בקרון המחלקה השנייה היחיד ברכבת עד שהגיעו לקולו (Koło) – שם הוחלפו בשומרים אחרים – והסעתם חזרה מקולו לווידזב (Widzew).[2]
תושבי גטו לודז' נדהמו לשמוע על התחדשות השילוחים לאחר שהופסקו במשך חודש , ובגטו החלו להתרוצץ שמועות על יעדו של השילוח וניחושים על זהותה של קבוצת יהודי מערב אירופה שתגורש ועל מועד הגירוש.[3] על פי דבריו של אוסקר זינגר (Oskar Singer), אחד ממחברי הכרוניקה של גטו לודז', תחילה גורשו היהודים הגרמניים, ובשילוח הראשון גורשו בעיקר יהודים מדיסלדורף ומקלן. מחירי המזון בגטו, שסבל מרעב, האמירו מאוד לקראת השילוח, מפני שהמיועדים לגירוש ניסו להמיר את חפציהם במזון.[4]
בין המגורשים בשילוח היו שהצטרפו אליו מרצונם מפני שהשתוקקו לעזוב את הגטו, והיו שהתנדבו להצטרף אליו כדי שלא יצטרכו להיפרד מיקיריהם. אחת מאלה הייתה יוליה ס' (ילידת 1893) מברלין. ב-30 באפריל היא הגישה לוועדת הגירוש בקשה להצטרף לאחותה, רגינה ס': "נשארתי לבדי, התאלמנתי כאן, ואבקש כי תואילו בטובכם להתיר לי להצטרף לאחותי".[5] על פיLodz Names. List of the Ghetto Inhabitants 1940–1944, רגינה בת ה-45 גורשה לחלמנו ב-13 במאי.[6] לעומתן, היו אנשים שביקשו לקבל פטור מגירוש, ושמותיהם של אלו שהצליחו לקבל את הפטור נמצאים בחומר הארכיוני של ועדת הגירוש.[7]...