שילוח מ - Preveza, Preveza, Epirus, יון ל - Arta, Arta, Epirus, יון ב- 25/03/1944

בשעות הבוקר המוקדמות של שבת, 25 במרס 1944, עצרו אנשי גסטפו את יהודי פרווזה וגירשו אותם. מספר המגורשים מוערך ב-172. רק מעטים מאוד מיהודי העיר ניצלו מהגירוש. בשלוש בבוקר התעוררו היהודים מדפיקות על דלתותיהם. הם הצטוו להתלבש ולצאת לרחוב. לא היה להם זמן לקחת אתם דבר. שעתיים אחר כך הם הועלו למשאיות והוסעו לעיר ארטה, מרחק 50 ק"מ צפונית-מזרחית לפרווזה. בארטה הם נכלאו בחצר של אולם קולנוע לצד יהודי ארטה שנלכדו יום קודם לכן. אחרי יומיים בחצר זו הועברו יהודי פרווזה לצד 352 יהודי ארטה לעיר אגריניו, מרחק 80 ק"מ מארטה בצפון-מזרח יוון. באגריניו הם נכלאו במפעל הטבק פפסטראטוס (Papastratos), ללא מזון, וסבלו השפלות. קולה סבס (Koula Sabas) מארטה מספרת: "בתוך המפעל היה גשר רחב מאוד והגרמנים אמרו לנו: 'תתפשטו, קחו את כל הזהב שלכם ועלו על הגשר'. הם הניחו שם קופסאות שלתוכן היינו צריכים לזרוק את הזהב. עירומים, עירומים לגמרי. נשים, גברים, זקנים, צעירים, ילדים. כולם היו חייבים לעבור על הגשר הזה. לא קשה לתאר כמה מביך זה היה." אחרי יום או יומיים באגריניו הועלו המגורשים שוב למשאיות והועברו דרך מסולונגי לפאטרס שבצפון הפלופונס. כאן צורפו אליהם 12 משפחות יהודיות נוספות מעיר זו, שנכבשה יום אחד קודם לכן, ב-28 במרס, וכולם נשלחו לנקודת הכינוס המרכזית שבאתונה. בהגיעם לאתונה נכלאו היהודים למשך יומיים או שלושה במחנה חידרי (Haidari) הסמוך לתחנת הרכבת.
ב-2 באפריל 1944 הועלו יהודי פרווזה, לצד יהודי ארטה, פאטרס ואתונה, לקרונות בקר. זה היה השילוח הראשון שיצא מאתונה ואחד השילוחים הגדולים שיצאו מיוון. בדרכם צפונה לאורך יוון היבשתית צורפו לשילוח יהודים משבע ערים נוספות (כלקידה [Chalkida], וולוס [Volos], טריקלה [Trikala], לריסה, יאנינה [Ioannina], קסטוריה [Kastoria], פלורינה [Florina]), וכולם נשלחו אל מותם.
במהלך הנסיעה לאושוויץ, שארכה 9–10 ימים, הוחזקו הנוסעים בקרונות בקר, כ-70 איש בממוצע בקרון. בכל קרון היה רק חלון קטן מכוסה סורגים ושני דליים; האחד הכיל מים והאחר נועד לשמש אסלה. לא היה מקום לשבת והקרונות היו כה מלאים עד שלא היה אפילו מקום לשכב. המגורשים הגיעו לאושוויץ ב-11 באפריל. כאשר נפתחו הדלתות ראו המגורשים זרקורים ונשק שכוון אליהם. הגופות הוצאו מן הקרונות והחיים הצטוו לצאת מהקרונות ולהתכונן לסלקציה. גורלם הטרגי של יהודי פרווזה היה להתמנות לזונדרקומנדו (Sonderkommando) של אושוויץ, יחידת העבודה שחבריה נדרשו לפנות את הגופות מתאי הגזים. רק כ-15 מיהודי פרווזה ניצלו בשואה.