הספר דן בהתנהגות הפוליטית והחברתית של תנועת "אגודת ישראל" במדינת ישראל. אגודת ישראל נוסדה ב-1912 כתנועה חרדית שראשיה התנגדו לתפיסה התרבותית-חילונית של התנועה הציונית, אך היו שותפים לרצון לבנות את ארץ-ישראל ולהקים בה בית לאומי. הם הבינו כי בית זה לא יהיה "תורני" והגיעו להסכמות עם ראשי התנועה הציונית בדבר ההסדרים הדתיים שישררו במדינה. הקמת המדינה וקבוץ הגלויות נתפסו בעיני ראשי אגודת ישראל כאירועים היסטוריים וכניסים. התנועה השתלבה בחיים הפרלמנטריים ובממלכתיות הישראלית. מאמציה של הנהגת המדינה להשליט על אוכלוסיות עולים תרבות חילונית, חקיקה מנותקת מן המשפט העברי וחילון גובר של המרחב הציבורי, הציבו את ההנהגה...
"תנועות הנוער היהודיות היו, מתחילת המאה ה-20, גורמי חינוך ערכי וחברתי משלימים לחינוך הפורמלי. ב-110 השנים שחלפו מאז שנוסדה אגודת ישראל – תנועת היהדות החרדית – הוקמו במסגרתה, בפולין ובארץ-ישראל, 14 תנועות נוער וצעירים. חבריהן עסקו בפעילות חברתית וצופית, בלימוד תורני ובהכרת ערכי התנועה האגודאית, בהם בניין ארץ-ישראל. כמה מהן עסקו גם בפעילות פוליטית. יצירה ועיסוק בעיתונות ובספרות היו במוקד העיסוק התרבותי שלהן. התנועות נוסדו במטרה לגבש דור המשך לתנועת האם, למנוע היסחפות לתנועות חילוניות ולשמש בית של אחווה ורעוּת לחניכיהן. המחקר החברתי, הפוליטי וההיסטורי של תנועות הנוער היהודיות לא עסק בתנועות האגודאיות. ספר זה...
