"תנועות הנוער היהודיות היו, מתחילת המאה ה-20, גורמי חינוך ערכי וחברתי משלימים לחינוך הפורמלי. ב-110 השנים שחלפו מאז שנוסדה אגודת ישראל – תנועת היהדות החרדית – הוקמו במסגרתה, בפולין ובארץ-ישראל, 14 תנועות נוער וצעירים. חבריהן עסקו בפעילות חברתית וצופית, בלימוד תורני ובהכרת ערכי התנועה האגודאית, בהם בניין ארץ-ישראל. כמה מהן עסקו גם בפעילות פוליטית. יצירה ועיסוק בעיתונות ובספרות היו במוקד העיסוק התרבותי שלהן. התנועות נוסדו במטרה לגבש דור המשך לתנועת האם, למנוע היסחפות לתנועות חילוניות ולשמש בית של אחווה ורעוּת לחניכיהן. המחקר החברתי, הפוליטי וההיסטורי של תנועות הנוער היהודיות לא עסק בתנועות האגודאיות. ספר זה בא למלא חלל זה ולפתוח צוהר להכרת תנועות הנוער והצעירים האגודאיות – אפיונן החברתי, התרבותי, הפוליטי והארגוני." -- מהכריכה האחורית.