השילוח יצא מקסל (Kassel) ב-9 בדצמבר 1941, והוא היה הראשון משלושה שילוחים שיצאו מן העיר. הוא הוצג כמשימת עבודה ואורגן על ידי גסטפו קסל בראשות קרל לידקה (Karl Lüdcke) וסגנו אוטו אלטקריגר (Otto Altekrüger). את ההכנות לשילוח החלו עוד בנובמבר. ב-4 בנובמבר הנחה משרד הכספים של הרייך את משרדי הכספים המחוזיים כיצד לנהוג ברכושם של היהודים המגורשים.
בשילוח זה נכללו 1,034-1,022 יהודים – גברים, נשים, ילדים ותינוקות - והם הגיעו מכ-40 ערים קטנות וכפרים. המגורש הצעיר ביותר בגירוש, ככל הידוע לנו, היה בן שלושה חודשים. אל המגורשים מקסל ומסביבתה צורפו יהודים מכמה מחוזות מנהליים אחרים, למשל: אשווגה (Eschwege), פרנקנברג (Frankenberg), מרבורג (Marburg) ומלזונגן (Melsungen).
כל מי שהוגדר יהודי על פי חוקי נירנברג נחשב מועמד לגירוש. בני זוג של לא-יהודים וילדיהם, וכן יהודים שעבדו בתעשיית הנשק הגרמנית, היו פטורים מגירוש בתקופה זו. יהודים בני 65 ומעלה, נכי מלחמה או ותיקי מלחמת העולם הראשונה שקיבלו את עיטור צלב הברזל היו אמורים להישלח אל גטו הזקנים ("Altersghetto") – הגטו הוקם זמן קצר לפני כן, ביוני 1942 - שבטרזינשטט, ולפיכך גם הם היו פטורים מגירוש באותם ימים....