שילוח, רכבת Da 27 מ - Muenchen, München (München), Bavaria, גרמניה ל - Kaunas, Kaunas, ליטא ב- 20/11/1941

לפי התיעוד שברשותנו חיו במינכן ב-1 בנובמבר 1941 3,240 יהודים. השילוח הראשון יצא ממינכן ב-20 בנובמבר 1941. לפני צאת השילוח זומן בהתראה קצרה ראש המחלקה המקומית לענייני יהודים בגסטפו מינכן, יוהן פפויפר (Johann Pfeuffer), למפגש בברלין, ובו נתנו לו את ההוראות לביצוע השילוח. כששב למינכן הורה לנציג הקהילה היהודית בעיר, יוליוס הכינגר (Julius Hechinger), להכין רשימת שמות ובה 1,060 יהודים כדי "לפנות"  אלף מהם; 60 שמות נרשמו בתור "רשימת עתודה" אם אדם זה או אחר ייעדר.

פפויפר ומפקדו פרנץ מרמון (Franz Marmon), ראש מחלקה II במשטרת מינכן, היו האחראים המקומיים לארגון הגירוש. הגסטפו תיאם את השילוח עם גופים נוספים, ובהם: מחלקת האריזציה בראשותו של ס"ס שטורמבנפירר הנס וגנר (Hans Wegner), שהעמידה את מחנה הצריפים מילברטסהופן (Milbertshofen) לרשות הגסטפו, ולפי הוראת הגאולייטר (מנהיג מקומי של המפלגה הנאצית) אדולף וגנר (Adolf Wagner) דאגה לגרש את היהודים מבתיהם; ומשרד העבודה (Arbeitsamt), שניהל עם מחלקת האריזציה את העסקתם של עובדי עבודת כפייה יהודיים בתעשיית המלחמה. נציג המשרד נכח בזמן הגירוש כדי למנוע הוצאת פועלים יהודיים ממקומות עבודתם.

משרד האוצר האזורי במינכן (Oberfinanzpräsidium) הופקד על החרמת הרכוש היהודי. לשם כך שלח רשימות גירוש שלמות לבנקים שונים וביקש שיבדקו אם ליהודים המיועדים לגירוש יש חשבון בנק, ניירות ערך או כספות, ושיעבירו את ערך הרכוש לידי המדינה (הרייך הגרמני). בהחרמת הרכוש היהודי עסקו פקידים רבים מגופים שונים, ובהם: בנקים, חברות ביטוח, חברות תחבורה ובתי מכירות פומביות....