את השילוח שיצא ב-17 באוגוסט 1942 ארגנה השלוחה של המחלקה לענייני יהודים של ה-RSHA (המשרד הראשי לביטחון הרייך, Reichssicherheitshauptamt) בהולנד. מפברואר 1942 עד סוף הגירושים מהולנד עמד בראש מחלקה זו וילהלם צפף (Wilhelm Zoepf), אך בחודש אוגוסט 1942 החליף אותו אריך רַיאקוביץ (Erich Rajakowitsch), ולכן הוא היה האחראי לשילוח זה.
ברשימת הגירוש שהכין בנק ליפמן, רוזנטל ושות' הוגדרה קבוצה של 206 גברים בתור "מתנדבים". יש להניח שבקבוצה זו נכללו אסירים לשעבר ממחנה העבודה דה קרמבונג (De Kremboong) שליד הוכוֵיין (Hoogeveen) במחוז דרנתה (Drenthe). מתחילת 1942 נכלאו יהודים מובטלים בכמה מחנות עבודה בהולנד, ובהם מחנה דה קרמבונג. ב-16 ביולי הובלו ברגל כ-150 איש מן המחנה לווסטרבורק (כ-25 ק"מ).
אחד מן המגורשים האלה היה ז'ק פרמסלר (Jacques Premselaar). בהצהרה שנתן לנִיוד (NIOD, הארכיון ההולנדי לתיעוד מלחמת העולם השנייה) ב-6 בנובמבר 1947 סיפר: "בפברואר 1942 נשלחתי למחנה עבודה והגעתי לקרמבונג, סמוך להוכויין. כאשר רוקנו את המחנות האלה נשלחנו לווסטרבורק ושהיתי שם כשלושה שבועות. פתאום קראו לנו להירשם. בתוך האולם הגדול היו הרבה נשים שישבו ליד מכונות כתיבה. הדלתות נסגרו ונאטמו בידי המשטרה והיה אסור לצאת מהאולם לפני שנרשמת [...] השמועות אמרו שתהיה אפשרות לבקר את המשפחה ואז אולי לנסוע יחד אִתה בשילוח, אבל לא זכינו להזדמנות הזאת"....