ב-26 באפריל 1942 יצא השילוח השני משטוטגרט לאיזביצה (Izbica) שבשטח הגנרל גוברנמן, והיו בו 440 יהודים מאזור רחב במיוחד בדרום-מערב גרמניה שהקיף את המחוזות באדן (Baden), וירטמברג (Württemberg) והוהנצולרן (Hohenzollern). היו בו גם יהודים מלוקסמבורג, טריר (Trier) וסביבותיה ומאזור פפאלץ (Pfalz). היו בו הילדים היהודים האחרונים מאזור שטוטגרט וגילם הממוצע של המגורשים היה נמוך מזה של היהודים שגורשו לריגה חמישה חודשים קודם לכן. לאחר השילוח הזה נשארו רבים מהקשישים בני משפחות המגורשים ללא טיפול או סיוע. הם סבלו בשל כך סבל רב, עד שגם הם עצמם גורשו לטרזיינשטט באוגוסט 1942. רק החולים הקשים לא נכללו באותו גירוש.
קשה מאוד לנקוב במספרם המדויק של המגורשים מכל עיר והאזורים הסמוכים אליה, הואיל וב-1940 נעקרו יהודים רבים מדירותיהם בערים הגדולות יותר והועברו לבתי יהודים ולדירות באזורי הכפר. בספרות המחקרית נמסרים מספרים שונים. אלפרד מרקס (Alfred Marx), נציג וירטמברג בהתאחדות יהודי הרייך בגרמניה, דיווח בשנת 1946 שבשילוח הזה היו לפחות 247 יהודים ממחוז וירטמברג (173 משטוטגרט, 14 מאולם Ulm, 24 מהייגרלוך Haigerloch ושבעה מגפינגןGöppingen ) ו-26 ממחוז הוהנצולרן.
ב-23 באפריל 1942 נלקחו לטריר 24 יהודים מלוקסמבורג. בבוקר 24 באפריל 1942 הועברו היהודים האלה עם 53 מיהודי טריר לשטוטגרט, ושם הוחזקו עם מאות יהודים אחרים במחנה הכינוס קילסברג (Killesberg) עד יציאת השילוח ב-26 באפריל 1942....