שילוח מ - Westerbork, מחנה, הולנד ל - Buchenwald, מחנה, גרמניה ב- 01/02/1944

ב-23 בספטמבר 1943 הורה ראש הגסטפו היינריך מילר (Heinrich Müller) כיצד יש להתייחס ליהודים בעלי אזרחות זרה, ובין השאר שלח הוראות אלו לכל מטות הגסטפו וכן למפקד הסיפ"ו-ס"ד (BdS - Befehlshaber des Sicherheitspolizei und SD) בהולנד, וילהלם הרסטר (Wilhelm Harster). לפי הוראותיו, הוחלט שבעזרת משרד החוץ יתאפשר לגרש יהודים בעלי אזרחות מאחת מ-10 מדינות ובהן הונגריה, רומניה, ספרד ותורכיה. מילר הוסיף שגירושם של יהודים אלו יבוצע אחרי סיום "מה שנקרא מבצע בקשת החזרה למולדת" (Heimschaffungsaktion), כלומר, חלון ההזדמנויות שבו אפשרה גרמניה הנאצית למדינות הללו להחזיר אליהן את אזרחיהן היהודיים ולא לגרשם. הוא גם ציין שבעקבות "סיבות פוליטיות חיצוניות" (aus außenpolitischen Gründen) אי אפשר כרגע לגרש את היהודים הללו "למזרח", ולכן בינתיים יש לגרש את הגברים היהודיים בני 15 ומעלה למחנה הריכוז בוכנוולד, ואילו את הנשים והילדים יש לגרש למחנה הריכוז רוונסבריק. בהוראותיו גם נאמר שאמנם אין צורך למלא טופס בקשה למאסר מיוחד (Schutzhaftantrag), אך יש לדווח למפקד המחנה שהמאסר הוא חלק מ"צעדי הגירוש" (Abschiebungsmaßnahmen). ביום שלישי, 1 בפברואר 1944, יצאו שני שילוחים נפרדים מווסטרבורק ברכבת נוסעים אחת: שילוח אחד למחנה ברגן בלזן ובו 908 מגורשים, ושילוח שני למחנה בוכנוולד ובו 27 מגורשים. 27 מגורשים אלו היו גברים יהודיים הונגריים שהתגוררו בהולנד עוד לפני המלחמה. הם זומנו לשילוח ברגע האחרון ועזבו את מחנה המעבר בהולנד – שם שהו רובם מ-17 בסטפטמבר 1942 – בלא נשותיהם וילדיהם, שגורשו לרוונסבריק (Ravensbrück) ארבעה ימים לאחר מכן. את הפקודה לגירוש היהודים ההונגרים האלה שלח הנס אלבין ראוטר (Hanns Albin Rauter), המפקד העליון של הס"ס והמשטרה (HSSPF - der Höhere SS- und Polizeiführer), ב-23 בינואר 1944 לאלפרד קונרד גמקר (Alfred Konrad Gemmeker), מפקד מחנה וסטרבורק. בפקודתו כתב ראוטר שאחרי סיום "פעולת ההחזרה למולדת" של יהודים הונגרים – היא בוצעה ב-13 במאי 1943 - יש לפעול לפי ההנחיות שהוציא מילר. עם זאת, הוא פירש באופן עצמאי את ההוראה שאין צורך למלא טופס בקשה למאסר מיוחד, שכן לדעתו יהודים אלה אינם אסירים (Strafjuden)....