שילוח X/1, רכבת Da 72 מ - Dortmund, Dortmund (Arnsberg), Westphalia, גרמניה ל - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ב- 29/07/1942

הרכבת רשימת המגורשים מן העיר דורטמונד נעשתה באמצעות כרטסת השמות שבידי הקהילה היהודית המקומית; כך כפה הגסטפו על הקהילה היהודית להשתתף בהכנות לגירוש. ב-17 ביולי שלחה הקהילה זימונים למועמדים לגירוש וצירפה מילות הרגעה: "כפי שהרשויות הודיעו לנו מדובר ב'שילוח מועדף', והן כבר ידאגו לנמען ולבני משפחתו לדיור ולכלכלה במקום היעד". המגורשים גם נדרשו להעביר לחשבון הקהילה ב"דויטשה בנק" (Deutsche Bank) לפחות 25 אחוזים מחשבונות הבנק שלהם ומחסכונותיהם. נוסף על כך, המגורשים גם נדרשו למלא הצהרת הון, והם הונחו להותיר את דירותיהם נקיות ומסודרות. לפי ההנחיות, הותר להם לקחת מטען אישי שמשקלו עד 30 ק"ג. הקהילה היהודית הייתה אמורה לטפל בהעברת המטען לחברת ההובלות "פרנץ ויכרס" (Franz Wiechers) שבסַארלנדשטרסה Saarlandstrasse) 21) בדורטמונד.
כדי להסוות את המטרות האמתיות של הגירושים המתוכננים, היהודים הקשישים נדרשו בין היתר לחתום על מעין חוזה לרכישת דיור (Heimeinkaufsvertrag) בטרזיינשטט, ולעתים אפילו עודדו אותם לשלם יותר כדי לשפר את רמת תנאיהם במקום. בסופו של דבר העבירה "ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה" את הכספים לידי הגסטפו. כך מימנו היהודים את גירושם, ולמעשה - גם את השמדתם.
הסעת היהודים הייתה טרדה לוגיסטית לגרמנים, והיא הצריכה תיאום בין גופים רבים ומעקב אחר זמינות הרכבות. תחילה ריכזו את היהודים מיישובי הסביבה, ואחר כך הסיעו אותם באמצעי תחבורה שונים לאתר הכינוס בדורטמונד. באיסרלון (Isserlohn) למשל היהודים רוכזו תחילה בתחנת המשטרה לפי רשימות ששלח הגסטפו לראש העירייה, והשופ"ו (Schutzpolizei) דאג להעביר אותם הלאה לדורטמונד. כך אירע גם בזונדרן (Sundern): את יהודי הסביבה ריכזו תחילה במחנה צריפים בנהיים-היסטן (Neheim-Hüsten) עם עובדים בכפייה זרים מן המזרח ומצרפת. בשבת, ב-25 ביולי, הוסעו היהודים המעטים שבשוורצנאו (Schwarzenau) באמבולנס לדורטמונד, ואת היהודים מלַאסְפה (Laasphe) הסיע אוטובוס של חברת "מסרשמיט" (Messerschmitt) ב-27 ביולי ביום שני בבוקר לברלבורג, ושם אסף גם את יהודי המקום והמשיך לאתר הכינוס בדורטמונד; המטען של יהודי לאספה הועבר בנפרד לדורטמונד כבר ב-23 ביולי....