בראש השנה, 14 בספטמבר 1939, כבש הוורמכט את הְרוּבְּיישוב (Hrubieszów), עיר פולנית הגובלת באוקראינה. בעיר, ששכנה כ-80 קילומטרים דרומית-מזרחית ללובלין, התגוררו פולנים, יהודים, אוקראינים, ומעט פולקסדויטשה (Volksdeutsche, גרמנים אתניים).[1] העיר היתה בירתה של נפת הְרוּבְּיישוב.[2] כעבור שלושה ימים נסוגו הגרמנים ומסרו את העיר לידי הצבא האדום, כפי שהוסכם בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. באותה עת התגוררו בהְרוּבְּיישוב 14,880 תושבים,[3] כמחציתם יהודים.[4] הצבא האדום החזיק בעיר כשבועיים וב-3 באוקטובר נסוג שוב,[5] אל הגבול החדש שנמתח כ-3 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיר. חלק מן האוכלוסייה היהודית, ובפרט גברים צעירים, עזבו יחד עם הכוחות הסובייטיים מזרחה.[6] ניצול השואה יוסף שר (Josef Scher) העיד ש"... הרוסים התחננו: 'בואו איתנו, כי כשהגרמנים יחזרו הם יהרגו את כולכם'".[7]
למחרת נכנסו הגרמנים מחדש להְרוּבְּיישוב,[8] וב26 באוקטובר 193, לאחר הקמת הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך), היא נעשתה בירתה של נפת גְרובּשוב (Grubeschow), כחלק ממחוז לובלין (Lublin).[9] ד"ר גרהרד בֶּרֶנד (Gerhard Behrend), עורך דין ממשרד הפנים של הרייך בברלין, מונה לנציב הנפה (Kreishauptmann) הראשון במקום.[10] הוא עמד בראש המנהל האזרחי שם, ונשא באחריות המשפטית לגירושים שנערכו במהלך כהונתו בתפקיד. בלובלין הקים מפקד הס"ס והמשטרה (SS- und Polizeiführer - SSPF) תחנה של משטרת הגבולות (Grenzpolizeiposten) כזרוע מקומית של משטרת הביטחון (KdS) של לובלין,[11] בראשותו של האופטשטורמפירר הלמות אלטמן (Hellmuth Altmann).[12] בהְרוּבְּיישוב היתה גם תחנת ז'נדרמריה, שאף היא וכפפה לתחנת משטרת הגבולות. כוחות המשטרה האלה ביצעו פשיטות וגירושים, וצייתו לעתים קרובות רק למנהיגות הס"ס, ועל כן פעלו לא פעם בניגוד לאינטרסים של המִנהל האזרחי של הְרוּבְּיישוב.[13]
כוחות הכיבוש הגרמניים מיהרו ליישם שורת מהלכים אנטי-יהודיים: חלק גדול מן הרכוש היהודי הוחרם; כל היהודים נרשמו ונדרשו לענוד סרטי זרוע לבנים עם מגן דוד עליהם; ונאסר עליהם לצאת את גבולות העיר, למרות שלא הוקם בה גטו סגור.[14] גירושים ראשונים מהְרוּבְּיישוב נערכו ככל הנראה באוקטובר 1939....