הכפר בלז'ץ [Bełżec] נמצא בדרום-מזרח פולין 7 קילומטרים דרום-מזרחה מהעיירה טומשוב לובלסקי [Tomaszów Lubelski]. לפי המיפקד של 1921, חיו אז בבלז'ץ 109 יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של 1,960 תושבים.[1] לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ועם כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות, הכפר נכלל בתוך אזור הכיבוש הגרמני והוא הפך להיות חלק מנפת זמושץ' בתוך מחוז לובלין של הגנרלגוברנמן [Generalgouvernement].
כאשר נקבעו הגבולות בין האזורים הנשלטים על ידי הסובייטים לבין האזורים הנשלטים על ידי הגרמנים, נמצא בלז'ץ בסמוך לגבול השטח שהיה בשליטת ברית המועצות. כנראה מרבית האוכלוסייה היהודית של בלז'ץ עברה לאזור הסובייטי.[2] תושב בלז'ץ והמנהל בתקופה זו של בית החולים בטומשוב לובלסקי, ד"ר יאנוש פטר [Janusz Peter], כתב בזיכרונותיו שמלבד מויז'ש הלמן [Mojżesz Helman],[3] כל היהודים המקומיים ברחו לבריה"מ ב-1939.[4] לעומת זאת, רוזה שושנה בליי (לבית רטצימור) (Ratcimor) )Rosa Shoshana Bly ) העידה שכמה יהודים מקומיים נשארו בעיירה.[5] אף על פי שאוליי מעט מאוד יהודים מקומיים נשארו, יהודים ממקומות אחרים הגיעו לבלז'ץ. מיפקד של האוכלוסייה היהודית במחוז זמושץ' אשר נערך בסוף אוקטובר 1940 הראה שהיו אז 89 תושבים יהודים בבלז'ץ.[6]
ב-1940 הוקם מערך של שמונה מחנות לעבודות כפייה בתוך בלז'ץ ובסביבותיה תחת פיקודו של ס"ס-שטורבנפירר (SS-Sturmbannführer) הרמן דולפ (Hermann Dolp). ארבעה ממחנות אלה נמצאו בבלז'ץ עצמה: המחנה המרכזי בלז'ץ, בלז'ץ-דבור (Bełżec-Dwór) (אשר הוקם באורווה), בלז'ץ-מלין ( (Bełżec-Młyn(אשר הוקם בטחנה) ובלז'ץ-פארובוזובניה [Bełżec-Parowozownia] (אשר הוקם בבית מנועים).[7] עד אמצע דצמבר 1940 כבר נסגרו רוב המחנות לעבודות כפייה במתחם בלז'ץ נסגרו....