שילוח מ - Tarnogrod, גטו, פולין ל - Belzec, מחנה השמדה, פולין ב- 02/11/1942

טרנוגרוד (Tarnogród) היא עיירה בנפת בילגוריי (Biłgoraj), בפרובינציית לובלין (Lublin) שבדרום־מזרח פולין.^[1] באוגוסט 1939 היו בעיירה 5,016 תושבים ובהם 2,515 יהודים, כמחצית מהאוכלוסייה.^[2] ב־15 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את העיירה,^[3] אך כעבור כעשרה ימים^[4] הם נסוגו מפני הכוחות הסובייטיים. לאחר השלמת המו"מ בין גרמניה לברית המועצות על הגבולות ביניהן נסוגו חיילי הצבא האדום ב־6 באוקטובר, ולמחרת, ב־7 באוקטובר, חזרו הגרמנים לעיירה.^[5]

הגרמנים מינו ממשל מקומי משתף פעולה וגייסו פולנים ואוקראינים למשטרה. בסוף 1939 או בתחילת 1940 הם הקימו יודנרט, שבראשו הועמד ראש הקהילה הרש בלוטמן (Hersch Blutman).^[6] על היודנרט הוטל לספק יהודים שיישלחו למחנות לעבודות כפייה.^[7] באפריל 1941 הוצבה בעיירה יחידת ז'נדרמריה, בפיקודו של מיכאל (קרל) גרהרד (Michael [Karl] Gerhard).^[8] העיירה התמלאה בפליטים יהודים ממערב פולין, בעיקר מוורשה ומלודז', וגם מעיירות סמוכות שנחרבו במלחמה כמו בילגוריי, ינוב לובלסקי (Janów Lubelski), פְרָמפּול (Frampol), טומשוב לובלסקי Tomaszow Lubelski), יוזפוב (Józefów) ועוד.^[9] ביוני דיווח היודנרט לארגון הסעד העצמי היהודי (Jüdische Soziale Selbsthilfe, JSS) בקרקוב ש־2,730 יהודים חיים בעיירה.^[10]

ב־22 במרס 1942 הורה ורנר אנזל (Werner Ansel), מושל נפת בילגוריי, על גירוש 57 משפחות יהודיות (221 נפשות) מבילגוריי לטרנוגרוד. הן הובלו בעגלות בליווי שוטרים פולנים ויחידת כוח עזר (Sonderdienst, יחידה שכללה בעיקר פולקסדויטשה [Volksdeutsche], פולנים ממוצא גרמני).^[11] בתחילת מאי קיבלו מושלי הנפות במחוז לובלין הוראה להתכונן לגירוש כל יהודי המחוז. ההוראה הגיעה ממחלקת האוכלוסין והרווחה (Bevölkerungswesen und Fürsorge Abteilung) בלובלין, בראשות ריכרד טירק (Richard Türk), שפעלה תחת המִנהל האזרחי של הממשל הכללי בקרקוב.^[12]...