יוזפוב (Józefów) היא עיירה בדרום–מזרח פולין, כ־30 קילומטרים מהעיירה בילגוריי וכ־110 קילומטרים דרומית ללובלין (Lublin). עד מלחמת העולם השנייה היא השתייכה לפרובינציה (województwo, אזור המנוהל על ידי מושל [wojewoda]) של לובלין, כחלק מאזור כפרי ענק עם תשתיות גרועות, ולא היו בה חיבור לחשמל, בית חולים או תחנת רכבת. ערב המלחמה היו בעיירה 3,330 תושבים ובהם 2,000 יהודים, כ־60 אחוזים מהאוכלוסייה. הוורמכט כבש אותה ב־17 בספטמבר 1939, אחרי הפגזה כבדה שהרסה את מרכז העיירה; וב־26 באוקטובר היא הפכה לחלק מנפת (Kreishauptmannschaft) בילגוריי (Bilgoraj) שבמחוז לובלין, באזור המנהלי החדש שנקרא הממשל הכללי (גנרלגוברנמן [Generalgouvernement], חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך).
הגרמנים מינו יודנרט, שבראשו עמדו ברוך גולדשטיין (Baruch Goldsztajn) ורב העיירה שמעון פָּרזֶנצֶ'בסקי (Szymon Parzenczewski). לא הוקם בעיירה גטו, אבל רוב היהודים גרו ברחוב צר בשם אוגרודובה (Ogrodowa, רחוב הגן).[1] ב־18 במרס 1941 הועברו לעיירה כ־1,100 יהודים מהעיר קונין (Konin) שבוורטגאו (Warthegau, ורטֶלנד [Wartheland], יחידה מנהלית שהקימו הגרמנים בשטח הפולני שסופח לרייך). רבים מהמגורשים היו זקנים וחולים, שהגיעו כמעט בלי רכוש ואולצו להיכנס לבתים הצפופים של יהודי העיירה. תנאי התברואה התדרדרו ופרצה מגפת טיפוס. באמצע השנה ספר היודנרט 2,147 יהודים בעיירה.[2]...