בשנת 1939 התגוררו בנפת בילגוריי (Biłgoraj) שבמחוז לובלין (Lublin) 15,663 יהודים, כ־46 אחוזים מכלל האוכלוסייה. הכפר גוֹראיֵיץ (Gorajec) שכן בחלק הצפוני של הנפה (ושעד אפריל 1940 נכללה בנפת זמושְץ' [Zamość]), סמוך לרדֶצ'ניצה (Radecznica), כ־12 קילומטרים מן העיירה שְצֶ'בְּזֶ'שין (Szczebrzeszyn), ועל פי מפקד אוכלוסין שבוצע בפולין בשנת 1921 התגוררו בכפר 1,160 תושבים ובהם 52 יהודים. הכפר היה מחולק לשלושה אזורים: גוֹראיֵיץ סטארה וְיֵיש (Gorajec-Stara Wieś), גוֹראיֵיץ זסטוְויֵיה (Zastawie), וגוֹראיֵיץ זגרובְּלה (Zagroble).
המידע שיש בידינו על הקהילה היהודית של גוֹראיֵיץ מועט ביותר, והמקורות אינם מפרטים כמה יהודים התגוררו בו עם פרוץ המלחמה. הכפר אינו מופיע בפנקס הקהילות, העוסק בקהילות עם 100 יהודים לפחות, ומכאן שמספר היהודים במקום היה נמוך יותר. מעט אחרי הגעת הגרמנים לאזור בספטמבר 1939, חויבו יהודי גוֹראיֵיץ לענוד סרטי זרוע עם מגן דוד, והחלו לסבול רדיפה כלכלית ואלימות. גברים יהודים נשלחו לעבודות כפייה, וחלקם לא חזרו. בתחילת אוקטובר ברח מספר לא ידוע של יהודים מן הכפר לתחומי ברית המועצות. ...