אף שאיננו יודעים מתי בדיוק גורשו לראשונה בני רומה מ"מחנה הצוענים" שבגטו לודז' אל מותם, ממחקרנו עולה כי הגירושים החלו בעקבות התפרצות קשה של מגפת טיפוס הבהרות בארבעה או בחמישה בדצמבר 1941.
כ־5,000 בני רומה גורשו לגטו לודז' ממחנה לָקֶנבָּך (Lackenbach) שבאוסטריה, ונראה שכמה מהם הביאו איתם את המגפה; אבל הסיבה העיקרית להתפשטותה המהירה קשורה לתנאים הסניטריים המחרידים בגטו. החדרים שבהם שוכנו בני רומה היו צפופים מדי, ועמדו לרשותם בתי שימוש פתוחים בלבד, ללא מתקני רחצה. גם הקצבות המזון הדלות שניתנו להם היו מקולקלות בדרך כלל. טיפול רפואי כמעט לא היה, ועל אף שהגרמנים הורו ליודנראט של גטו לודז' מִנהל הגטו היהודי להקים מרפאה במחנה הצוענים, הם לא סיפקו להם תרופות או ציוד רפואי. לרופאים ולאחיות היהודים לא היו אמצעים לטפל בחולים, והם עסקו בעיקר בהפרדת החולים מן הבריאים. ...