גל גירוש, רכבת 1025 מ - Lodz, Lodz, Lodz, פולין ל - Starachowice, Wierzbnik, Kielce, פולין ב- 02/03/1940

במסגרת "התוכנית קצרת המועד" הראשונה (Nahplan I) גורשו בדצמבר 1939 אלפי יהודים מן הוורטֶלנד (Wartheland, ידוע גם כוורטגאו [Warthegau]) אל תחומי הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, מרכז פולין שנכבש על ידי הנאצים אך לא סופח רשמית לרייך).^[1] וילהלם קופֶּה (Wilhelm Koppe), המפקד העליון של הס"ס והמשטרה (HSSPF, Höherer SS- und Polizeiführer) בוורטגאו, כתב בסיכום שלו על המבצע שהתוכנית נועדה לגרש את כל יהודי הוורטגאו אל הגנרלגוברנמן.^[2] ב־21 בדצמבר הורה ריינהרד היידריך (Reinhard Heydrich), ראש ה־RSHA (המשרד הראשי לביטחון הרייך, Reichssicherheitshauptamt) לאדולף אייכמן (Adolf Eichmann), ראש המחלקה לענייני יהודים ולענייני פינוי (מחלקה IVB 4) לגבש תוכנית לכך. עד שמונה בינואר 1940 הבין אייכמן שאי אפשר יהיה ליישם את התוכנית עד סוף אפריל,^[3] אך בגלל שהנאצים רצו לספק מיידית מגורים ותעסוקה לגרמנים שהגיעו מן המדינות הבלטיות, גובשה "תוכנית הביניים" (Zwischenplan).^[4]

בשמונה בפברואר, ס"ס בריגדפירר יוהנס שפר (Johannes Schäfer), מפקד המשטרה הגרמנית בלודז', הודיע על הקמת גטו ליהודים בשכונות בלוטי, Stare Miasto (העיר העתיקה) ומרישין, שהיו האזורים המוזנחים ביותר בצפון לודז'. כל יהודי העיר נדרשו לעבור לגטו עד 29 בפברואר.^[5] המעבר לא התקדם במהירות מספקת לדעת הנאצים, וכדי להאיץ אותו הם החלו לעצור יהודים ברחובות ולגרש את חלקם מהעיר.^[6]

ב־29 בפברואר הם ערכו אקציה שבה אספו כמעט 3,000 יהודים והכניסו אותם למפעל ברחוב לונקובה (Łąkowa), תוך אלימות קשה ואף רציחות. יהודים שיכלו שילמו כופר של 150 רייכסמרק לאדם ושוחררו, אבל מרבית היהודים נותרו במפעל ובימים הבאים הועברו לתחומי הגנרלגוברנמן.^[7]...