"בסך הכול נשארו בגטו 30,000 יהודים. ועכשיו כבר נוסעות שתי קבוצות בכל יום [של] 2,000 יהודים. אם זה יימשך כך, לא יהיה צורך בשמונה ימים כדי לרוקן את הגטו", כתב מנשה וסרצוג (Menashe Wasercug) ביומנו ב־23 באוגוסט 1944. זהו האומדן היחיד שיש בידינו לגבי מספר היהודים בגטו לודז' באותו זמן, כי המחלקה הסטטיסטית של היודנראט כבר הפסיקה בשלב הזה לתעד שינויים במספר תושבי הגטו ולערוך רשימות של מגורשים; ולכן אין תיעוד מלא ומדויק של השילוח שיצא מגטו לודז' לאושוויץ–בירקנאו ב־22 באוגוסט.
עד 22 באוגוסט היה על היהודים שנותרו בגטו לעזוב את בתיהם ולעבור לגור במבנים אחרים, לפי סדנאות העבודה שלהם. ביניהם היה מנשה וסרצוג, שנרשם ב"סדנה 46". אנשי התברואה והזבל רוכזו ברחוב ז'ידובסקה (Żydowska) 14, 16, 18, וברחוב בְּזֶ'ז'ינסקה (Brzezińska) 3, 5, 7. הוקמו בגטו עוד כמה מקומות איסוף וכך הצטוו לעבור למגורים משותפים וקובצו גם אנשי מחלקת התחבורה, שוטרים, כבאים, סבלים, שוערים ועוד. הוקמו גם מקומות איסוף זמניים (שנקראו זמֶלגר [Sammellager] מחנה איסוף), שיושביהן המתינו לגירוש. פרט לכך היו שני מחנות לרופאים, אופים, רוקחים ואחרים, ברחוב לגיֶיבְניצקה (Łagiewnicka) 36 ו-63. אלה ששוכנו לפי הסדנאות שלהם או במחנה זמני ¬– קיבלו מזון ולא נכללו באקציות היומיות (בניגוד לאלה שהתחבאו), אולם גם הם גורשו בהדרגה לאושוויץ. ...