בשניים בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את בז'ז'ניצה (Brzeźnica), עיירה קטנה בנפת רדומסקו על נהר הפישה (Fisha), כֿ20 ק"מ מדרוםֿמערב לרדומסק (Radomsk). מתוקף צו שהוציא היטלר בֿ8 באוקטובר – סופחו שטחיה המערביים של פולין הכבושה לרייך; ולאחר הקמת יחידת המנהל האזרחי, רייכסגאו פוזן (Reichsgau Posen),[1] בֿ26 באוקטובר שולבה בז'ז'ניצה בנפת ויֶילוּן (Wieluń, ולוּנגן [Welungen]) ושמה שונה לברנטל (Berenthal).
ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בעיירה כֿ150 משפחות, בתוך כֿ1,000 משפחות פולניות.[2] היהודים גרו בצפיפות בשנייםֿשלושה רחובות,[3] ונראה שלא הוקם בעיירה גטו.[4]
אחרי פלישת גרמניה לברית המועצות בֿ22 ביוני 1941 היה על הגרמנים להעביר במהירות כוחות ואספקה לחזית המזרחית, ונוצר צורך לסלול דרכים מתאימות מגרמניה מזרחה. הם החלו לערוך אקציות שבהם תפסו קבוצות יהודים ושלחו אותם למחנות לעבודות כפייה באזור פוזנן (Poznań, פוזן [Posen]) – כמו פוגנבורג (Poggenburg), קלפלדה (Kahlfelde) והסנהיידה (Hasenheide)[5] – כדי שיעבדו עבור פרויקט האוטובאן (Autobahn)[6] בסלילת כבישים ובהם הכביש מפרנקפורט/אודר (Frankfurt/oder) לפוזנן ומפוזנן לוורשה.[7]...