ויֵירוּשוּב (Wieruszów), עיירה בדרום פולין על גדות נהר הפרוסנה (Prosna), נכבשה על ידי הוורמכט בשניים בספטמבר 1939. מתוקף צו שהוציא היטלר בשמונה באוקטובר סופחו שטחיה המערביים של פולין לגרמניה הנאצית, וב־26 באוקטובר הוקמה יחידת המנהל האזרחי רייכסגאו פוזן (Reichsgau Posen). ב־29 בינואר 1940 שונה שמה לרייכסגאו ורטלנד (Wartheland, ורטגאו [Reichsgau Warthegau]). ויֵירוּשוּב הייתה חלק ממחוז ויילוּן (Landkreis Wielun) החדש שסופח לרייך, ושמה שונה לווירושאו (Wieruschau). בנפת ויילון חיו לפני השואה כ־11,000 יהודים; ועם הכיבוש הגרמני חיו בוויירושוב כ־2,400 יהודים, שהיו כ־40 אחוזים בערך מאוכלוסיית העיירה. הייתה זו אחת מהקהילות היהודיות הגדולות בנפה.
בראשית נובמבר נעצרו בעיירה חברים באינטליגנציה הפולנית ובאינטליגנציה היהודית וחברים בהנהלת הקהילה היהודית. הם נשלחו לכלא רָדוֹגוֹשְץ' (Radogoszcz) הסמוך ללודז' (Łódź) וגורלם לא נודע. באותו חודש נבחרו בעיירה 82 יהודים בעלי חזות דתית (ובהם רב העיירה משה אליעזר קליגר), הועלו על משאיות וצולמו עם השלט: "אלה היהודים שירו בחיילים שלנו". הם נשלחו לעבודת כפייה בנירנברג שבגרמניה.
בסוף 1939 או תחילת 1940 מינו הגרמנים יודנראט בראשות יוסל יֶדְוָובּ (Yosl Jedwab), ותפקידיו העיקריים היו להכין רשימות של התושבים היהודים ולספק עובדים לעבודות כפייה. בינואר 1940 חיו בוְויֵירוּשוֹב כ־1,740 יהודים. שילוחים של גברים ונערים למחנות עבודה בכפייה החלו בשנה הראשונה של הכיבוש, ובאפריל 1941 היה השילוח הראשון למחנות באזור פוזנן (Poznań). לקראת סוף 1941 נשלחו גם נשים ונערות למחנות, תחילה בעיירות סמוכות ולאחר מכן באזור פוזנן. התנאים במחנות היו איומים, והביאו למותם של כשני שליש מעובדי הכפייה. לאחר השילוח הגדול האחרון, באפריל 1942, נותרו בעיירה כ־1,200 יהודים. ...