שילוח מ - Wloclawek, Wloclawek, Warszawa, פולין ל - Zamosc, Zamosc, Lublin, פולין ב- 16/12/1939

עם פרוץ המלחמה עזב את ולוצלאווק גל של פליטים פולנים ויהודים, ויציאה המונית זו נמשכה במהלך הגירושים הראשונים. במרבית המקרים לקחו איתם הפליטים חפצים מעטים בלבד, והרכוש שהותירו מאחור הוחרם בידי הגרמנים. בחודשים אוקטובר-נובמבר 1939 הגיעו הפליטים היהודים לעיירות סמוכות כמו קוטנו (Kutno) וז'יכלין (Zychlin), וחלקם הרחיקו עד ורשה (Warsaw) ולובלין (Lublin). העיר ולוצלאווק נכבשה ב¬ֿ14 בספטמבר 1939, ורדיפת יהודיה החלה מיד: יהודים נעצרו או נורו למוות, שני בתי כנסת הועלו באש, ומֿ25 באוקטובר הוכרחו היהודים לענוד טלאי צהוב על בגדיהם. אחרי הסיפוח לרייך הגרמנים שינו את שם העיר ללסלאו (Leslau) ומינו מספר בעלי תפקידים מטעמם: ס''סֿשטורמבנפירר הנס קרמר (Hans Cramer) מונה לראש העיר, ס''אֿשטורמבנפירר אליוט הסמאייר (Elliot Hesemeyer) מונה לסגנו, והפולקסדויטשה מקס דונקהורסט (Max Dunkhorst) נעשה ''יועץ לענייני יהודים''. כל השלושה היו אחראים לרדיפת היהודים ולגירושם מן העיר. ד''ר הנס בורקהרדט (Hans Burkhardt) מונה לעמוד בראש המחוז המנהלי (Regierungsbezirk) הו הֶנזָלצָה (Hohensalza, אינוברוצלב [Inowrocław]). כחלק מן 'התוכנית לטווח קצר (Nahplan), שלושת הגירושים הראשונים של יהודי ולוצלאווק נערכו בין שניים בדצמבר 1939 לאמצע פברואר 1940. היעדים היו אוזָ'רוב (Ożarów), זמושץ' (Zamość), וְלו שצ'ובה (Włoszczowa), שְצֶ'בְּזֶ'שין (Szczebrzeszyn) וטָרנוב (Tarnów). במכתב שכתב מפקד המשטרה (Polizeidirektor) בולוצלאווק לגסטפו בהו הֶנזָלצָה (אינוברוצלב) ב¬ֿ23 באפריל 1940, הוא תיאר את הליכי ה''פינוי'' (Evakuierungen, לשון נקייה נאצית לגירוש). הגסטפו וראש העיר (Oberbürgermeister) הנס קרמר ערכו רשימות של מועמדים לגירוש, וצווים נשלחו למשפחות בחתימת ראש העיר או נציגו. אנשי השופ''ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo) היו אחראים לביצוע הגירושים, אבל מפקד המשטרה התלונן במכתבו על איֿבהירות בחלוקת העבודה בין הגסטפו לבין ראש העיר. ארגון נוסף שהיה מעורב בגירושים הוא הלשכה המרכזית להעברת אוכלוסין (Umwandererzentralstelle, UWZ), בראשותו של ס''סֿהאופְּטשטורמפירר וסרמן (Wassermann) ובסיועו של קורט טולקין (Kurt Tollkühn). ב¬ֿ16 בדצמבר 1939 יצא שילוח ובו בין 550 לֿ659 יהודים ומספר לא ידוע של פולנים, מוְלוצְלָאבֶק אל זָמושְץ' ושְצֶ'בְּזֶ'שין. בדוח ששלח סגן ראש העיר הסמאייר, שהיה הכוח המניע מאחורי השילוחים מוְלוצְלָאבֶק, אל ס''סֿאוברגרופנפירר וילהלם קופֶּה (Wilhelm Koppe), המפקד העליון של הס''ס והמשטרה (HSSPF: Höherer SS und Polizeiführer) בפוזנן (Poznań, פוזן [Posen]), הוא כתב כי ישנם איֿסדרים ברישומי הנפה של המיועדים לגירוש, ודרש לקבל כל הודעה עתידית ארבעה או חמישה ימים מראש. קופֶּה מצדו כתב לקרמר שכראש העיר עליו לדאוג לליווי כוח משטרתי (Begleitkommando) למגורשים. במהלך התוכנית הראשונה לטווח הקצר, רכבת הנוסעים אובטחה על ידי שבעה שוטרים ועשרים אנשי כוחות ההגנה העצמית (Selbstschutz, קבוצה נאצית פָּרהֿצבאית של גרמנים אתניים, שהייתה כפופה למשטרה ולאנשי הס''ס המקומיים). אחרי כל גירוש מפקדי השילוח נדרשו למלא טופס ולספק בו פרטים, אבל משילוח זה לא שרד אף טופס. רשימת הגירוש השתמרה ומכילה מידע אישי על המגורשים: שם, מקום ותאריך לידה, משלח יד, כתובת, וכן שמות בני המשפחה שגורשו אף הם. בסך הכול היו 659 מגורשים מֿ214 משפחות. אבל הרשימה לא כללה את שמות נשי המגורשים וילדיהם שמתחת לגיל ששֿעשרה. המגורשים הזקנים ביותר – גולדה ולָחוביץ' (Gołde Wałachowicz) ואברם יעקב שידלובסקי (Abram Jakob Szydłowski) – היו בני שמונים וחמש בעת הגירוש, ובסך הכל היו שלושים איש בגילאי שישים וחמש ומעלה. המגורש הצעיר ביותר ברשימה ששמו הוזכר היה סמק גוטליב (Samek Gotlieb) בן השבעֿעשרה. המגורשים הורשו לקחת איתם 50 זלוטי בלבד, וחבילה קטנה במשקל של פחות מקילוגרם אחד. הרכבת הורכבה מקרונות משא אטומים. על פי עדויות שנתן אחרי המלחמה מייצ'יסלב גרפינקל (Mieczysław Garfinkel, יליד 1898), שהיה חבר היודנרט בזָמושץ', המגורשים לא קיבלו מזון או שתייה במהלך הנסיעה. הרכבת עצרה בזָמושץ' ושם ירדו מרבית המגורשים – גברים שהיו במצב גופני טוב. שאר המגורשים, קבוצה בת 180 יהודים, מרביתם זקנים, נשים וילדים, נשלחו הלאה והגיעו לשְצֶ'בְּזֶ'שין בלילה שבין 18 לֿ19 בדצמבר. לא ידוע על ניצולים משילוח זה. אחריו נותרו בוְלוצְלָאבֶק כ¬ֿ5,000 יהודים. ב¬ֿ10 במרס 1940 שלחה אחת המגורשות, דורה בורנשטיין (Dora Bornstein), גלויה לוורשה: אנחנו מוְלוצְלָאבֶק; היה לנו מחסן למוצרי עור ברחוב הֿ3 במאי: ליפמן בורנשטיין. גורשנו מוְלוצְלָאבֶק לזָמושץ' לפני שלושה חודשים. אחי, מנדל בורנשטיין, חולה; הוא היה בבית החולים ומוכרח לאכול טוב, ובגלל שכל המזון שלנו נגמר אני פונה אליך בבקשת עזרה. תוכל לקבל מידע עלינו מאביך או מאחותך, סוסנובסקה, או משמול וינטר מוְלוצְלָאבֶק. אני תופרת מחוכים, אבל איני יכולה להתפרנס כאן. סליחה וצר לי מאוד [על שאני נאלצת לפנות לעזרתך] אבל אין לנו מוצא, ואני מאמינה שתעשה את זה בשבילנו. שלך, בורנשטיין.