בתחילת מלחמת העולם השנייה, כוחות גרמניים כבשו את מחוז לֶנצ'יצה (Łęczyca) במערב פולין, ובתחילה כללו אותה בגבולות הממשל הכללי (גנרלגוברנמן [Generalgouvernement], חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך). קרבות קשים ניטשו באוזורקוב (Ozorków) בספטמבר 1939, והעיר נכבשה ב-5 או ב-7 בספטמבר – כיבוש שבמהלכו נהרגו רבים מתושבי העיר. בימים הבאים הציתו הגרמנים את בית הכנסת ואת בית המדרש, החלו לרדוף את היהודים ושלחו אותם לבצע עבודות פרך – בין השאר לקבור את הגופות הרבות שהיו פזורות ברחבי העיר.
ב-20 בנובמבר 1939 צורף המחוז לרייך הגרמני תחת נפת לֶנטשיץ (Lentschütz), שמאוחר יותר הוכללה בנפת קליש (Kalisz או Kalisch) (ואז, משנת 1941, בנפת ליצמנשטט [Litzmannstadt, או לודז' – Łódź]). מושב המחוז הגרמני נקבע בעיירה אוזורקוב, ושמה שוּנה לברונשטט (Brunnstadt).
ב-1939 מנתה אוזורקוב כ-15,000 תושבים, ובהם מעט יותר מ-5,000 יהודים. יהודים מעיירות אחרות – כמו קליש וזְגְייז' (Zgierz) – הגיעו לאוזורקוב מיד אחרי הכיבוש. הגרמנים הורו על הקמת מועצה יהודית (יודנראט), ושמעון ברשינסקי (Shimon Barczinski), שלפני המלחמה היה פעיל ציוני, מונה לעמוד בראשה. בסוף 1939 פונו היהודים מן הרחובות הראשיים של העיירה ומן הבתים היפים ביותר. הם צֻוו לעבור לסמטאות שהוקצו להם, ולא הורשו לקחת איתם דבר. עד קיץ 1941 הוקם בעיירה גטו פתוח, שהכיל כמחצית מיהודי אוזורקוב, בעוד שאר היהודים ממשיכים לחיות במקומות אחרים בעיירה....