שילוח מ - Strykow, Brzeziny, Lodz, פולין ל - Glowno, גטו, פולין ב- 29/12/1939

סְטְריקוב (Stryków), עיירה הנמצאת 26 קילומטרים צפוניתֿמזרחית ללודז' ושייכת לנפת לודז' (Łódź, ליצמנשטט [Litzmannstadt]), מנתה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה 2,000 יהודים בערך מתוך כ­ֿ4,000 תושביה, כלומר כמחצית מן האוכלוסייה. ב­ֿ7 בספטמבר 1939 נכבשה סְטְריקוב על ידי הגרמנים.^[1] רגינה גֶרשט (Regina Gerszt, ילידת 1930), שגורשה יחד עם משפחתה מסְטְריקוב לגְלובנו (Głowno), העידה ב­ֿ1947 על החיים תחת השלטון הגרמני:

"בהדרגה התחילו אזרחים גרמנים לשלוט בעיירה. המצב הלך והחמיר: הם התחילו לקחת את היהודים לעבודה בשבתות, להכות אותם, לקרוע את זקנם ולשלוח אותם לבתי גרמנים לעבודה. ידענו כבר אז שזו תחילת הסוף של חיינו."^[2]

 משה בלושטיין (Mosze Blusztein), ראש הקהילה היהודית המקומית שגורש לגטו לודז' במאי 1942, העיד אחרי המלחמה בפני "הועד המרכזי של היהודים המשוחררים" במינכן. הוא סיפר שאדם בשם קְנאפְּצ'ינסקי (Knapczynski), גרמני אתני (פולקסדויטשר, Volksdeutscher) שהחליף את שמו לאוסקר קְנאפֶּה (Oskar Knappe) הצטרף למִנהל הגרמני בסְטְריקוב, והופקד על עובדי הכפייה היהודים. ניצולים אחדים תיארו את אישיותו הגסה וכיצד התעלל ביהודי העיירה ורצח אותם.^[3] משה בלושטיין סיפר עוד שקְנאפֶּה היה נציג המִנהל הגרמני בעיירה, שהיה ממונה באותה תקופה על התושבים היהודים.^[4]...