שילוח מ - Wagrowiec, Wagrowiec, Poznan, פולין ל - Gniezno, Gniezno, Poznan, פולין ב- 12/1939

ב־1939 חיו בנפה החקלאית ווֹנגרוביץ (Wongrowitz, וָנגרוֹבְיֵיץ [Wągrowiec]) כ־60 אלף איש. בוָנגרוֹבְיֵיץ, העיירה הגדולה בנפה, חיו 9,000 תושבים. כחמישים יהודים (15 משפחות) התגוררו בנפת וָנגרוֹבְיֵיץ. כמחצית מהם חיו בווָנגרוֹבְיֵיץ, והמחצית השנייה בגוֹלָנץ' (Gołańcz, Gollantsch).^[1]

בנובמבר 1939 השתלטה משטרת הביטחון (Sicherheitspolizei) של וָנגרוֹבְיֵיץ על החסכונות ועל חשבונות הבנק של היהודים.^[2] כמו כן יצאה סדרת צווים כנגד היהודים. ב־12 בנובמבר 1939 שלח וילהלם קוֹפֶּה (Wilhelm Koppe), המפקד העליון של הס"ס והמשטרה (HSSPF – Höherer SS- und Polizeiführer), צו בשם היינריך הימלר (Heinrich Himmler) לגירושם של פולנים ויהודים לתחומי הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, מרכז פולין שנכבש בידי הנאצים אך לא סופח רשמית לרייך). הוא דרש מכל אחד מנציבי הנפות (Landräte) לשתף פעולה עם ההוראה, ואלה נדרשו להחזיר לו תשובה.^[3] תגובתו של האחראי על נפת וונגרוביץ  הגיעה שבועיים אחרי המועד המצופה, ב־30 בנובמבר 1939. בתגובתו של שמידט (Schmidt), איש ס"ס בדרגת שטוּרמבָּנפירר (Sturmbannführer), הוא מסר כי נציב הנפה מילר־הוֹפֶּנווֹרת (Müller-Hoppenworth) נפל למשכב, והאחראי למבצע, קצין המשטרה (Gendarmerie-Ober[wacht]meister) שְרֶיאק (Schreyack) ערך את ההכנות הנדרשות – אולם אלה היו, לטעמו של שמידט, בלתי מספקות.

שמידט ציין שמסלול השילוח היחיד האפשרי יעבור דרך אֶלסֶנאוּ (Elsenau, דמסלאבֶק [Damasławek]), ינוביץ (Jannowitz, ינובייץ [Janowiec]) וגְנְייזנוֹ (Gniezno, גְנסן [Gnesen]).^[4] הוא כתב שאפשר לגרש 2,500 איש בסך הכול, ושאת האלף הראשונים אפשר יהיה "להעמיס" שלושה ימים אחרי שקוֹפֶּה ייתן אישור. הוא כתב שאפשר להשתמש לצורך הגירוש במשטרה המקומית, בצבא ובכוחות ההגנה העצמית (Selbstschutz, קבוצה נאצית פָּרה־צבאית של גרמנים אתניים, שהייתה כפופה למשטרה ולס"ס המקומיים).^[5] נראה שגדוד המילואים המשטרתי מס' 41 השתתף אף הוא בגירושים אלו ואחרים מן האזור.^[6]...