ביום ראשון, 27 באוגוסט 1944, יצא שילוח ובו אלפי יהודים מתחנת הרכבת רדגסט (Radegast, רדוגושץ' [Radogoszcz]) שליד גטו לודז' (Łódź) אל אושוויץ–בירקנאו (Auschwitz-Birkenau).
בתחילת אוגוסט נותרו בגטו כמעט 69,000 יהודים. רבים קיוו כי הצבא האדום יגיע בקרוב וישחרר את העיר. היו כאלה שניסו להתחבא, ואחרים התנדבו להישלח. לרבים היה חשוב להישאר יחד. הייתה שמועה שזוגות נשואים לא יופרדו, ולכן ב־6 באוגוסט התחתנו 40 זוגות בגטו. זוג אחד מהם גורש באותו שילוח: הניה גולדפדר־מאייר (Hania Goldfeder-Mayer לבית הרצשטרק [Harcsztark], ילידת 17 במרס 1922 מלודז') ויאנֶק גולדפֶדר (Janek Goldfeder).[1]
דוח של המשטרה הפלילית הגרמנית (KRIPO) מ־27 בספטמבר קבע בטעות כי ה־27 באוגוסט היה יום הגירוש האחרון: "הפינוי (Evakuierung, יופמיזם נאצי לגירוש) התנהל בזמן וללא תקלות (terminsgemäß und reibungslos). היהודים "לקחו את... הירקות... [ב]שימוש בנשק עצרנו את המשך העבירה הפלילית הזו. יהודים אחרים התחבאו בבתים ריקים כדי להימנע מתפיסה. את רובם הצלחנו לאתר ולעצור בסריקות שביצעו הסיורים".[2] יהודים רבים שניסו להתחבא התגלו.[3] ביניהם היו חברי אחת החסידויות (איננו יודעים איזו), שהוסגרו ונלכדו.[4]...