ב-11 במאי 1942 יצא מגטו לודז' למחנה המוות חלמנו השילוח השמיני של "יהודים מערביים", כלומר יהודים שגורשו לגטו ממדינות מערב אירופה, ובו 949 יהודים. מספר זה מוזכר במסמכי ארכיון המִנהל העצמי היהודי של הגטו,[1] ומתועד גם בחשבונית השילוח שהגישה רשות התעבורה של הרכבת הגרמנית הלאומית (Reichsbahn Verkehrsamt) לגסטפו ליצמנשטט. בחשבונית נקבע שהעלות הכוללת של שילוח זה היא 2,908.75 רייכסמרק, לרבות עלות הסעתם של 13 שוטרי השופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo) ששמרו על הרכבת והוסעו בקרון הנוסעים היחיד של המחלקה השנייה עד קולו (Koło) – שם הם הוחלפו בשומרים אחרים – ועלות הסעתם חזרה מקולו לווידזב (Widzew).[2]
בין המגורשים בשילוח זה היו פטר (Peter, יליד 9.6.1929) וארווין ( ,Erwinיליד 18.12.1932) קופף (Kopf), כנראה אחים, כפי שעולה מצווי הגירוש שלהם שנשמרו בארכיון המדינה בלודז' (Archiwum Państwowe w Łodzi).[3] ארווין קופף קיבל הודעה על גירושו הקרוב ב-7 במאי, יומיים בלבד לפני תאריך הכינוס שצוין בזימון, בשל שינוי בכתובתו.[4] שני הילדים גורשו לגטו מהמבורג, ועל פיLodz Names. List of the Ghetto Inhabitants 1940–1944, אימם בטי (Betty, ילידת 21.6.1891) נספתה בגטו ב-12 באפריל 1942.[5]
רשימות הגירוש של שילוח זה לא נמצאו, אך ברשימת דיירי הבניין שברחוב בז'ז'ינסקה (Brzezińska, Sulzfelder) 70 מוזכרים שמותיהם של כמה מדיירי הבניין שגורשו בשילוח VIII שיצא ב-11 במאי. בין השמות האלה מוזכרים שמותיהם של בני משפחת אנגלמן (ומספריהם ברשימה היו 95–98), שהגיעו לגטו מפראג: זנדיק (Zendik, יליד 10.1.1890), רוקח במקצועו; אשתו אלי (ילידת 27.6.1898), עקרת בית; ושתי בנותיהם – ורה (Vera, בת שמונה עשרה), שעבדה בגטו כתופרת, וסוניה (,Sonja בת שתיים עשרה), שהייתה תלמידה.[6] בין מגורשי השילוח שיצא ב-11 במאי היו גם בני הזוג בכרך (Bachrach), ארנסט (יליד 12.9.1887) ומרגרטה (לבית אופנהיימר, ילידת 5.2.1895), והם התגוררו באותו בניין....