שירות הדואר של הגטו חדל לפעול בתחילת 1942, אך מ-9 במרס ואילך התירו השלטונות לתושבי הגטו לשלוח כאלף גלויות דואר לחבריהם ולבני משפחותיהם, ובהן הובאו פרטים על מצב בריאותם של השולחים. נראה שהיתר זה נועד להרגיע את האווירה בגטו עם חידוש הגירושים.[1]
במרס 1942 גורשו בעיקר יהודים פולניים, בייחוד אלו שהואשמו בעבירות שוליות שונות (כגון גנבת לחם) או שהיו תלויים בשירותי הסעד.[2] על פי "הכרוניקה של גטו לודז'", בעקבות גירושם פחת מספר הגנבות ועבירות קלות אחרות בגטו: "הפחד מפני שילוח מהגטו הרתיע בני-אדם מפני מעשי מעילה ופשע".[3]
ב"כרוניקה של גטו לודז'" דוּוח גם על עלייה בשיעור התמותה במרס 1942 בעקבות החורף הארוך והקשה, הרעב הכבד וחידוש השילוחים, ולכן גם מספר מקרי ההתאבדות בגטו עלה: "הדכאון הכללי ואווירת החרדה אשר שררו במארס נוכח מבצע הגירוש, היוו קרקע פורייה למעשי-יאוש. הרישום שלהלן של מקרי התאבדות בחודש מארס משקף מצב זה".[4] כמעט מדי יומיים תועד מקרה התאבדות של יהודים פולניים, וגם יהודים ממערב אירופה שגורשו קודם לכן לגטו לודז' בחרו לשים קץ לחייהם. אחד מהם היה י"ש (יליד 1885) מפרנקפורט על המיין – הוא נפטר בבית החולים מס' I של הגטו לאחר שבלע רעל. המניע לצעד נואש זה, שעליו דיווחה משטרת הגטו היהודית (Ordnungsdienst), לא היה ברור.[5]...