בכרוניקה של גטו לודז' דֻווח על תחושת אי־וודאות בבוקר יום שישי, 30 ביוני 1944, לגבי השאלה אם אומנם יֵצא השילוח שהיה מיועד לאותו יום, כי הרכבת טרם הגיעה לתחנת רדוגושץ' (Radogoszc). בסופו של דבר חברת הרכבות הגרמנית (Deutsche Reichsbahn) שלחה את הרכבת, ו־700 מגורשים הועלו עליה לקראת 9 בבוקר.[1] וכך כתב יעקב פוזננסקי (Jakub Poznański) ביומנו: "700 יהודים גורשו לעבודה מחוץ לגטו. הרכבת הגיעה בשעה 9 בבוקר".[2] היה זה השילוח הרביעי מגטו לודז' אל חֶלְמְנוֹ (Chełmno, קולמהוף [Kulmhof]).
הרופאה ד"ר אליזבת זינגר (Elisabeth Singer) מפראג, בת 36, הייתה בשילוח.[3] היא ושני אחֶיה, אוטו (Otto) בן ה־39 וגוסטב (Gustav) בן ה־29, נוספו לשילוח ברגע האחרון כנראה, שכן הם מופיעים אחרונים ברשימה.[4]
רוב היהודים שגורשו ב־30 ביוני היו בשנות העשרים לחייהם. ביניהם היו מלכה אלטהאוס (Malka Althaus) בת ה־21 ואחיה מריאן (Marjan) בן ה־20, מרחוב קְרנך (Cranach) 24. גורשו גם משפחות שלמות, למשל אם ושלושת ילדיה מרחוב אָם בך (Am Bach) 6 – גולדה פראיה (Golda Fraja) בת ה־47, אברם (Abram) בן ה־13, פריידה (Frajda) בת ה־12 ואסתרה (Estera) בת ה־10. השילוח כלל גם אנשים מבוגרים יותר: אריך רדליך (Erich Redlich) בן ה־58 מרחוב אלכסנדרהוף (Alexanderhof) 38; קרולינה וולף־וינטר (Karolina Wolf-Winter) בת ה־61 מרחוב ריכטר (Richter) 2; ולאיה בסיסטה (Laja Basista) בת ה־60 מרחוב קירך (Kirch) 3. זקן המשולחים באותו יום היה מאייר פייטרקובסקי (Majer Pietrkowski) בן ה־66, שגורש עם אשתו פריידה (Frajda) בת ה־59; הם גרו ברחוב אלכסנדרהוף 30.[5] העיתונאי הפולני המקומי סטניסלב רובך (Stanisław Rubach) כתב ביומנו באותו יום:...