ב-13 באוגוסט יצא ממחנה מיל (Milles) שילוח עם 538 יהודים בעלי נתינות זרה, ובהם 365 נשים מגרמניה, 111 יהודים מאוסטריה ו-25 יהודים מפולין. בשלב זה של הגירושים מן האזור הלא כבוש ניתנה להורים האפשרות להשאיר את ילדיהם בחסותם של ארגוני סעד יהודיים, ולכן גורשו בשילוח זה קטינים מעטים בלבד. ריימון ראול למבר (Raymond Raoul Lambert), ראש האוז'י"ף שבאזור הדרום (איגוד היהודים הצרפתיים, Union générale des israélites de France); נכח במחנה מיל לפני השילוח הזה. ביומנו ציין את אירועי היום: "קרונות הרכבת עמדו סגורים כל הלילה ונאסר על הגברים ועל הנשים לצאת החוצה, אפילו לא בשביל להתפנות. לפני שהלכו אל הקרונות ניתנו לכמה אנשים חמש דקות בלבד להכין את מטעניהם, והשומרים בזזו את חדריהם. השומרים התעללו באנשים שלא הלכו בקצב מהיר מספיק [...] אני צריך ספר שלם כדי לתאר את כל זה".
הרכבת יצאה ממחנה מיל ב-13 באוגוסט 1942 בשעה 6:45, הגיעה לקו ההפרדה בשלון-סור-סון ב-17:51, ונשארה שם עד 18:41. לדרנסי הגיעה הרכבת ב-14 באוגוסט בשעה 4:23. ארבעה שוטרים ו-129 אנשים מה-GMR (המשמרות הניידים, Groupes mobiles de réserve) ליוו את המגורשים. בקו ההפרדה נמסר השילוח לידי קומנדו של ז'נדרמים מן האזור הכבוש.
המגורשים ממחנה מיל שהו בדרנסי ימים ספורים בלבד: 300 מהם נשלחו למחנה אושוויץ-בירקנאו ב-17 באוגוסט, והשאר הגיעו לשם ב-19 באוגוסט.