תצלומי גירוש יהודים, וירצבורג, גרמניה, במהלך 1941- 1942.

אלבום זה שייך לאוסף רחב של 1,200 מסמכים הכולל התכתבויות רשמיות בין הגסטאפו בוירצבורג ונירנברג בנוגע לגירוש יהודי פרנקוניה תחתית. באלבום הנ"ל היו במקור 135 תצלומים שצולמו בין נובמבר 1941 לאפריל 1942 על ידי הרמן אוטו Hermann Otto, איש צוות התיעוד של הגסטאפו (Erkennungsdienst-EKD). בגירוש של 1941 הוא הסתייע בבלתאזר לוץ (Balthasar Lutz), וזאת תחת הוראתו של פקח המשטרה והס"ס שטורמבאנפיהרר מיכאל פולקל (Michael Völkl) שהיה אחראי על פיקוח גירוש יהודי וירצבורג (הוא מופיע בבירור בתצלומים 58, 70, 76, 79, 81 ו- 100). בהינתן העובדה שנאסר על צילום גירושים, האלבום הידוע כ"אלבום וירצבורג" הינה עדות מצולמת נדירה של איסוף ויהודי גרמניה, דרך עדשת צלמי הגסטאפו עצמו. האלבום כולל תיעוד מצולם של שלושה גירושים שונים: גירוש 202 יהודים מהעיר וירצבורג ב 27 בנובמבר 1941; גירוש 208 יהודים מהעיר קיצינגן ב 24 במרץ 1942; וגירוש 852 יהודים מהעיר וירצבורג ב 25 באפריל 1942. עם זאת, התצלומים אינם מסודרים באופן כרונולוגי, וזאת ככל הנראה כיוון שאוטו ועמיתיו בגסטאפו בחרו לתאר את האירועים לפי קריטריונים אחרים. הצילומים השונים שמתארים את הגירושים מסודרים לפי השלבים השונים שעל פי הם נעשה הגירוש: ההגעה של השוטרים, החיפוש הפיסי, העלייה בכפייה על הרכבות של יהודי פרנקוניה תחתית ועוד. התיעוד מציג את התפיסה העצמית של הגסטאפו, האיסוף של היהודים מהעיירות הקטנות, המעורבות של ארגונים נוספים כדוגמת המשטרה המקומית , הגסטאפו, אנשי הס"ס, נשים בשירות גופי הביטחון, משטרת הביטחון, סבלים ופקידים. ליד חלק מהתצלומים ישנם כיתובים, שנכתבו ככל הנראה בהוראת פולקל, ובהם תיאורים שמגחיכים את היהודים הן באופן דתי והן באופן גזעני. האלבום התגלה באוגוסט 1947 בבנק המרכזי הגרמני בפרנקפורט על ידי אדי ואהלר (Eddy Wahler), עו"ד שהיגר מהעיירה הקטנה נוישטאדט שליד וירצבורג בשנת 1934. ואהלר חזר לגרמניה כחלק מצוות התביעה האמריקאי בבית הדין הבינלאומי. האלבום הובא למשפטי נירנברג כעדות אך לא נעשה בו שימוש. לעומת זאת, נעשה בו שימוש במשפטים כנגד המשתתפים בגירוש וירצבורג, ובמשפט אייכמן. אוסף המסמכים שכולל 119 מתוך 135 התצלומים של האלבום נשמר בארכיון העירוני בוירצבורג. כשואהלר מצא את האלבום הוא היה במצב שימור בעייתי וחלק מהתצלומים נפלו ממנו. 19