סרט תיעודי. גל האנטישמיות הכריח את חברי האליטה הקומוניסטית הפולנית, אשר בקושי ראו את עצמם יהודים, להגר מפולין ב-1968. מרביתם עברו לשבדיה, לדנמרק, לצרפת, לארה"ב, לקנדה, וכמה היגרו לישראל. אבל לפני שהם עזבו, הם בילו את השבועות האחרונים בפולין מצופפים בבית בכפר קטן על שפת אגם דלוזק, בפאתי מזורי, במחוז פולנדב, ביתו של סטניסלב ברודצקי, אביה של יוצרת הסרט עירית שמגר. בסרט אינטימי זה, מבקרת הבמאית את חבריו הקרובים של אביה המנוח – עיתונאים בולטים וקומוניסטים נלהבים שהיו מקרב היהודים שגורשו מפולין של גומולקה. אמנם רבים מתארים את עצמם כמי שיכולים להיות מכל מקום, הסינמטוגרפיה המדהימה באגם 68 עוזרת לצופה להבין למה האגם הוא...
ראיון עם לורנס ל. ריי, לשעבר צלם צבאי אמריקאי. ריי, גרמני יהודי, נמלט מגרמניה באמצע שנות ה-30 וב-1936 התיישב עם משפחתו בכפר בניו-מכסיקו. מאוחר יותר שימש כצלם צבאי ושב לאירופה במסגרת תפקידו. כישוריו הובילו אותו למשפטי נירנברג כמומחה שפה וכצלם. בנירנברג הוא הכיר פגש את היינריך הופמן, לשעבר צלמו הפרטי וידידו של היטלר, אשר תצלומיו שימשו כראיות במשפטים. הקשרים בינו לבין הופמן היו בעיקר מקצועיים, אולם הופמן, כנראה כמי שביקש להתנתק מעברו ומקשריו עם בכירים נאציים, מסר כמות נכבדה מתצלומיו לחייל היהודי אמריקאי. תצלומים אלו משמשים כרקע לראיון עם ריי בסרט זה.
באמצע נובמבר 1943 עצרה משטרת צרפת של וישי 23 חברי המחתרת "קבוצת מנושיאן" אשר כונתה על-שם מפקדה מיסאק מנושיאן. 11 מהם היו יהודים. ב- 21.2.1944, לאחר 3 חודשי עינויים ומשפט ציבורי, ה- 23 הוצאו להורג. באביב 1944, שלטונות וישי והכיבוש הגרמני פתחו במערכת פרסום נגד קבוצת ההתנגדות. הם הדפיסו כ- 15,000 פוסטרים בשם Affiche Rouge ("פוסטר אדום") ועלוני תעמולה שכללו תמונות וגינוי חברי הקבוצה כ"זרים, יהודים, מובטלים ופושעים שזממו נגד צרפת. הפוסטר יצר דווקא אפשט הפוך; הציבור ראה בחברי הקבוצה לוחמי חופש שפעלו למען צרפת החופשית ונגד הכיבוש הנאצי. סרט תעודי זה, המבוסס על עדויות ראייה וחומרי ארכיון, מספר את הסיפור מאחורי ה"פוסטר...
כתבת הטל' הישראלית מאת איתן אורן על מנגנון התעמולה הקולנועי ברייך השלישי. הכתבה אשר שודרה במסגרת תוכנית התחקירים "במבט שני" ב-4.2.1986 מתמקדת בסרטי התעמולה המרכזיים: "נצחון הרצון", "הרוטשילדים", "היהודי הנצחי", "היהודי זיס". כולל עדויות וקטעים מסרטי ארכיון.
דוקו-דרמה. הסרט סוקר את מכונת התעמולה של יוזף גבלס. שר התעמולה יוזף גבלס היה המוח מאחרי הדימויים, נאומים והסרטים שהשירו את העם הגרמני לרצח המוני של יהודים. התמונה האחרונה אותה ביים גבלס היתה רצח ילדיו במו ידיו , והתאבדותו ביחד עם אשתו ועם הפיהרר בבונקר בברלין. לאורך הסרט משובצות עדויותיהם של שבעה ניצולי שואה המספרים כיצד השפיעה עליהם מכונת הרעל של גבלס.
סרט עלילתי באורך מלא. מבוסס על סיפורה של כנופיית יואניד/ Banda Ioanid. בסוף שנות החמישים נשדד הבנק המרכזי ברומניה הקומוניסטית. חקירה מאומצת של השירות החשאי מצאה את האשמים היו אלה שישה פעילים יהודיים, אשר הודחו מצמרת המפלגה. הם העמידו פנים שהם מצלמים סרט, ובחסות הבלבול לקחו את השלל. לאחר שנתפסו ונדונו למוות, הם נאלצו לשחזר את מעשיהם מול המצלמות לטובת סרט תעמולה שהפיקו השלטונות.
הסרט זכה בפרס 'בחירת המבקרים' בפסטיבל סאנדנס 2015.
הסרט הוצג בפסטיבל הקולנוע היהודי בשנת 2015.
A Docmentary film by Rüdiger Suchsland, Suchsland examinest German Cinema in the Age of Propaganda 1933 – 1945
The Question is Nazi cinema of the Third Reich reveals about its period and its people? How do these films, including their myths, their stories, their open lies and hidden truths, affect the future of the history of German cinema?
הוא סרט תעמולה נאצי אנטישמי שהופק כקומדיה קלילה בשנת 1939. הסיפור מתרחש בשנת 1893. רוברט וברטם הם צמד נוודים שנמלטו מן הכלא ומצליחים להסתדר ללא פרוטה בכיסם. יום אחד הם נתקלים בבתו של פונדקאי מקומי, המספרת להם בדמעות שהיא חייבת להתחתן עם היהודי בידרמאייר זה, ידידו של יהודי אחר, איפלמאייר, שאביה חייב לו סכום כסף גבוה. כאשר הנוודים שומעים את הסיפור הם מחליטים לגנוב את כספו של איפלמאייר, ובעת מסיבת האירוסין הם מגיעים אל הפונדק ומציעים את עצמם כשוטפי-כלים. הפונדק משמש להם נקודת תצפית מצוינת אל ביתו של איפלמאייר, המצוי בקרבת מקום. יום אחד בעת שאיפלמאייר עורך נשף מסיכות, משעשע ברטראם את האורחים בשיר ורוברט גונב את...