סרט תיעודי המתחקה אחר אפיזודה מושתקת מתקופת שלטון היטלר הקשורה להיסטוריה של נמל התעופה של פרנקפורט. 1,700 נשים הובאו מאושוויץ לעבודת כפייה בתנאים אכזריים בסלילת מסלול הבטון הראשון במקום, שיועד לאפשר את נחיתת מטוס הסילון הראשון מסוגו, Me 262, של היטלר. רק 200 מהאסירות שרדו את אירועי שנות המלחמה. שמועות על הסיפור הזה הופצו כבר מאז סוף מלחמת העולם השנייה, אך הן הושתקו בטענה שהן הגזמות של התעמולה הקומוניסטית. המחקר לקראת הפקת הסרט נעשה בשנות התשעים, ומובאים בו ראיונות עם ניצולות שעבדו במקום, תיעוד של אירועים כיום, ותצלומים ארכיוניים של האתרים הקשורים לאירועים. בין הניצולות גם רחל-רוז'י מושקוביץ.
סרט קצר, זיכרון אישי שנעשה במסגרת בית הספר התיכון המקיף ע"ש "יצחק רבין" בבאר שבע. עינב לוי, נכדתו של ניצול השואה נתן וייס, ריאיינה אותו לסרט קצר. היא שילבה בסרט קטעי צילומים ממסע שורשים שערך נתן עם בני משפחתו לעיירת הולדתו בצ'כוסלובקיה, כשנתיים קודם לכן, בשנת 1998. מר וייס סיפר כי מטרתו היא להביא לידיעת הנוער של התקופה את מוראות השואה. לטענתו, מעט מאוד בני נוער יודעים על השואה.
סרט עלילתי באורך מלא. לאחר ששרד את המחנות, אלדו בן ה-42, רופא במקצועו, חי חיי בדידות בבודפשט. קלרה בת ה-16 גרה, בניגוד לרצונה, עם דודתה הגדולה, נאחזת בתקווה שאביה ואמה ישובו. היא פוגשת את אלדו, ועד מהרה הם מוצאים זה בזה דבר מה שכבר מזמן נעדר מחייהם. אך כשהמעצמה הסובייטית עולה לשלטון בהונגריה, יחסי האב-בת שביניהם זוכים לפירושים מוטעים. סרט על אהבה בתוך האובדן והטראומה.
הסרט השתתף בפסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים 2019.
הסרט נבחר כמועמד הרשמי של הונגריה לפרס האוסקר לסרט הזר 2020.
סרט תיעודי. חייה של אווה פהידי/Eva Fahidi. אווה היתה בת עשרים כאשר חזרה ממחנה השמדה אושוויץ-בירקנאו להונגריה. היא היתה לבד. ארבעים ותשעה בני משפחתה נרצחו בשואה ובכללם הוריה ואחותה הקטנה. כעבור שבעים שנה התבקשה אווה להשתתף במופע תיאטרון מחול על חייה, והיא נענתה לבקשה. המופע מראה את מערכת היחסים בין האשה הזקנה ובין האשה הצעירה, Emese, רקדנית עטורת שבחים. כך נשזרים זה בזה סיפור חייהן של השתיים.
הסרט השתתף בפסטיבלים ואף זכה בפרסים:
פרס ראשון בפסטיבל הסרטים הבינ"ל בלוצרנו.
פרס זכויות האדם בפסיטבל הסרטים ה25 בסרייבו.
פסטיבל הסרטים הבינ"ל בוונקובר, קנדה- VIFF.
פרס הקהל לסרט התיעודי...