בסרט תיעודי זה, וולוול (לופו) גוטמן, ניצול שואה מרומניה, מספר סיפור אימה על יצירת סבונים מגופות היהודים שנספו במחנות השמדה בפולין. אחרי המלחמה, ברחבי רומניה הוצבו אנדרטאות סבון, לזכר קורבנות השואה. הסרט הוא סיור בין שרידי בתי קברות באירופה שלאחר השואה, בוחן את המצבות שנבנו כדי לסמן את הקבורה של הסבון שנעשה מבשר גופות של יהודים.
סרט תיעודי. הסרט עוקב אחר ביקורה של השחקנית אורנה פורת, כלת פרס ישראל לתיאטרון, בעיר מולדתה קלן לרגל הקרנת סרט קודםבכיכובה. בסרט זה מקביל הבמאי את סיפורה של פורת לסיפורה של אמו , ניצולת השואה. פורת מספרת על ילדות ו, נערותה ובגרותה בגרמניה בימי מלחמת העולם השנייה. בו בזמן, מתאר הבמאי את ילדותה של אמו בהונגריה, בקהילה היהודית החסידית, עד שהפכה לציונית.
גרסה זו של הסרט היא גרסת הבמאי. בשל מחלוקת משפטית שודר הסרט בערוץ 2 של הטלוויזיה הישראלית בגרסתו המקוצרת. גרסה זו היא הגרסה המלאה.
סרט תיעודי. הקומיקאי טל פרידמן יוצא למסע בעקבות ההומור בשואה, שהיווה מנגנון הגנה עבור אלה שחוו על בשרם את זוועותיה. פרידמן משוחח עם קולגות, מומחים לנושא ועם ניצולים, שגם בתנאים לא אנושיים, שאבו מההומור את הכוח להמשיך. המסע מתחיל במשפחתו ובביתו בה השואה נכחה כל כול הזמן ומסתיים בבדיחות של ניצולים המסבירות שלא משנה מה יעשו לך בעולם הפיזי ההומור עוזר בהצלת הנפש.
סרטו של הבמאי אייל בלס המזים את המיתוס הידוע על ייצור כביכול של סבון, בידי הנאצים משומן אדם של היהודים שנרצחו במחנות ההשמדה. הסרט מתחקה אחר שורשי המיתוס, השלכותיו והשפעותיו על החברה הישראלית לפני קום המדינה ולאחריה. בין היתר מרואיינים פרופסורים בעלי שם עולמי, בהם פרופ' יהודה באואר, פרופ' חנה יבלונקה, ד"ר רוביק רוזנטל וניצולי שואה.