ראיונות עם ניצולות שואה מהונגריה, אסירות מחנה ריכוז אלנדורף. משתתפות: Erszebet Szemes, Eva Pusztai, Roszi Breuer, Magdalena Nattan, Katalin Koves, Ilona Gabor.
סרט תיעודי. מדצמבר 1944 עד פברואר 1945 היו שבע נשים יהודיות שילדו תינוקות במחנה קאופרינג 1 (Kaufering I), אחד מ-11 מחנות הלוויין של דכאו. אף שהריונות לא היו נדירים במחנות, רוב הנשים וילדיהן נרצחו. התערוכה בדכאו מספרת את סיפורן של שבע הניצולות הללו: חייהן לפני הגירוש, הגעתן וכליאתן במחנות, חוויותיהן כאסירות, הגילוי של ההיריון ולידת הילדים, תגובת האס-אס, ולבסוף הפינוי בכפייה, השחרור, וחייהן אחרי השואה. שבע הנשים – אווה פליישמנובה, שרה גרין, איבולייה קובץ', אליזבת לגמן, דורה לווי, מגדה שוורץ ומרים רוזנטל (Fleischmannovà, Grün, Kovács, Legmann, Löwy, Schwartz , Rosenthal), החיות כיום בטורונטו – עבדו ביחידה שכונתה...
סרט תיעודי שצולם על ידי אוניברסיטת לה- מטנסה (La Matanza) עבור מוזיאון השואה בבואנוס-איירס והוא מספר על מסע הייסורים שעברו נשים יהודיות בשואה. הסרט מתמקד באמצעות ראיונות עם 6 ניצולות שהיו במחנות ריכוז, גטו ופעולות התנגדות תחת המשטר הנאצי, בחשיבות המרכזית של מאבק כנגד דיכוי, ניצול, השפלה ומוות. הניצולות המופיעות הן: אנה דרשר, רעיה מזור, לאה ריכטר, מישלין וולנווסקי, איגניה אונגר וג'נה לדנג'י.
סרט עלילתי . סרט זה היה הראשון על מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו שצולם במחנה עצמו. הסרט מתמקד בגורלן של כמה מאסירות המחנה שחייהן מתנהלים סביב בית החולים של מחנה הנשים ומבוסס על חווייותיה של הבמאית עצמה, על סיפורים ששמעה מפי אסירות המחנה ועל ראיונות שערכה בשנים שקדמו להפקת הסרט.
הסרט הוקרן בפולין, גרמניה, צרפת, איטליה, נורווגיה, ארה"ב ובארצות נוספות וזכה בפרס בפסטיבל בקרלו ויווארי, בפרס מריאנסקה לאזנה (1948) ובפרס מועצת השלום העולמית (1951)
סרט תיעודי. הסרט מספר על אישה שהייתה חלק מניסוי של דר. יוזף מנגלה, הרופא הנאצי. מנגלה הקדיש חלק מבדיקותיו הניסיוניות על בני אדם להוכחת הנחתו כי לנשים אדומות-שער יש סף רגישות משלהן. המספרת, אמי בלום (Blum) בת השבעים ושש עובדת בסלון היופי שלה בסן פאולו, ברזיל. היא גורשה מהונגריה בשנת 1944 וראתה את מנגלה לראשונה ברחבה המרכזית באושוויץ. שבועות אחדים לאחר מכן הפכה לשפן הניסיונות שלו. לאחר המלחמה נפגשו דרכיהם שוב בברזיל. שישים שנה מאוחר יותר, מסכימה אמי לקחת חלק בסרט תיעודי על חייה. לעיני הצופה מחליף הסרט הילוכים והופך להרהור על מלכודות הזיכרון ועל הקשיים לשקף את העבר בסרט.
סרט תיעודי המתחקה אחר אפיזודה מושתקת מתקופת שלטון היטלר הקשורה להיסטוריה של נמל התעופה של פרנקפורט. 1,700 נשים הובאו מאושוויץ לעבודת כפייה בתנאים אכזריים בסלילת מסלול הבטון הראשון במקום, שיועד לאפשר את נחיתת מטוס הסילון הראשון מסוגו, Me 262, של היטלר. רק 200 מהאסירות שרדו את אירועי שנות המלחמה. שמועות על הסיפור הזה הופצו כבר מאז סוף מלחמת העולם השנייה, אך הן הושתקו בטענה שהן הגזמות של התעמולה הקומוניסטית. המחקר לקראת הפקת הסרט נעשה בשנות התשעים, ומובאים בו ראיונות עם ניצולות שעבדו במקום, תיעוד של אירועים כיום, ותצלומים ארכיוניים של האתרים הקשורים לאירועים. בין הניצולות גם רחל-רוז'י מושקוביץ.
סרט תיעודי. סיפורה של תמרה פורמר- פוקס, ילידת פולין, שהיתה עובדת כפייה במחנה גברסדורף. לאחר שחרורה עלתה לישראל ולחמה בצה"ל. היאע שינתה את שמה ואת גילה והשאירה מאחור את מלחמת העולם השנייה. היא היגרה לארצות הברית שם למדה רפואה והקימה משפחה. היא הסתירה את עברה מעמיתיה המקצועיים ומבני משפחתה. הציגה עצמה כלוחמת חופש, סוכנת כפולה וגיבורת צה"ל. היא אמרה לבתה 'מעולם לא הייתי קורבן של השואה'.