סרט תעודי המספר על קיטי פליקס, ניצולת אושוויץ וכיום צלמת רנטגן באנגליה, אשר יצאה בתחילת שנות ה-80 לביקור במחנה בליווי בנה. קיטי היתה בת שנייה במשפחת משכילים יהודים ב- Bielsko, פולין. ב-1943, בגיל 17, היא גורשה יחד עם אמה לאושוויץ. במסגרת ביקורה במחנה, היא מסיירת בבלוקים, באזורי העבודה, בבתי השימוש, ונזכרת בשתי שנות חייה כאסירה במחנה. הסרט זכה במספר פרסים בינלאומיים.
הערה: הסרט מתחיל בדקה ה- 1:46:16
פרק בסדרה תיעודית העוסק ברפואה ומדע בגרמניה הנאצית. פרק זה עוסק בהשבחת גזע. בשנות השלטון הנאצי רופאים היו לקבוצת הקצינים הגדולה ביותר ב-SS ומשימתם היתה יצירת גזע עליון והשבחת הגזע. השבחת גזע היתה משימה לאומית ונתמכה ע"י המשטר. מומחים גרמנים בתחום ביקשו להוכיח סטטיסטית כי "גזעים נחותים" כמו יהודים וצוענים מעבירים יותר מחלות. קמפיין לאומי הסביר כיצד לנהל חיי בריאות ופרסים הוענקו לאימהות שהרבו ללדת. חקיקה חדשה התירה עקירה כפויה. גם תופעות כמו סכיזופרניה, אלכוהוליזם, מאניה-דיפרסיה, ורפיון שכל הובילו לעיקור. תוכניות אותונסיה של ילדים בלתי רצויים התרחבו גם למבוגרים. לאחר המלחמה רופאים ומדענים טענו להגנתם כי רק מילאו...
פרק 24 בסדרה תעודית בת 26 פרקים המציגה סקירה מפורטת של מלה"ע ה-2. פרק זה עוסק בהטלת פצצות האטום בהירושימה (Hiroshima) ונגסאקי (Nagasaki). כולל סרטי ארכיון ועדויות. קריינות מאת השחקן הבריטי לורנס אוליבייה (Laurence Olivier).
דרמה המבוססת על הספר "הרופא מסטלינגרד" (Der Arzt Von Stalingrad) מאת הסופר הגרמני היינץ ג. קונסליק (Heinz G. Konsalik). זהו סיפורו של ד"ר פריץ בוהלר, רופא גרמני במחנה שבויי מלחמה גרמנים בברה"מ מספר שנים לאחר תום מלה"ע ה-2.
סרט תעודי המציג את מצוקתם של מיליוני ילדים שנשארו בתום מלה"ע ה-2 ללא מזון, ביגוד או קורת גג. בתמיכת ארגוני הסיוע ההומניטרי של האו"ם, צוות של צלמי מחלקת המלחמה של ארה"ב נשלח אל 14 מדינות לצורך תיעוד ילדים במדינות מופגזות, במחנות פליטים ומקומות אחרים. הסרט אחראי לגיוס סכומי כסף גדולים למטרות סיוע והוא גם זכה בפרס האוסקר לשנת 1946 בקטגוריית הסרט התעודי הקצר הטוב ביותר.
סרט תעודי העוסק במדע וברפואה ברייך השלישי ומתאר את פעילויות העיקור, השבחת הגזע, המתת חסד והניסויים הרפואיים במחנות הריכוז. כולל תצלומים, סרטי ארכיון, וראיונות עם מומחים שפרסמו מחקרים בנושא.
סרט תיעודי קצר. בקרב הפרטיזנים היו רופאים מעטים, לא היה ציוד רפואי, לא היתה סניטציה או כלים סניטריים. לעיתים פציעות כלל לא טופלו, ותרופות רבות כגון אנטיביוטיקה, לא היו בנמצא. בשל כך היו צריכים הפרטיזנים לאלתר פתרונות כדי לשרוד וכדי לטפל בפצועים ובחולים.